דד- ליין

ביומיים האחרוים נאלצתי לצפות בבלוג מרחוק. היה קשה. פשוט הייתי חייב להתעסק עם מטלות אחרות וכואבות כמו להגיש דו"חות מע"מ, שכידוע לכל עצמאי חייבים להיות מוגשים עד ה-15 לחודש.דד ליין. המון שנים אני חי עם הביטוי הזה. למעשה אני לא יודע מה המקור שלו. ואחד הדברים שאני תיכף אעשה , זה אנסה לחפש אותו. בדיוק כמו המקור של הביטוי O.K.  לשאלה הזו קיבלתי תשובה לפני הרבה שנים בעמוד הראשון של "העיר", במדור של הקוראים -שואלים. נדמה לי שמדובר בביטוי  שהוטבע במלחמת העולם השניה ואולי אפילו בפלישה הגדולה לנורמנדי שמשמעו "אפס אבידות" ( O kills), עוד ביטוי מהז'רגון הצבאי שחדר לשפה המדוברת והשתרש בה. כבר עכשיו אני יכול לספר לכם שבויקיפדיה בעברית, אין אף דף שכותרתו דד- ליין. לעומת זאת בוויקיפדיה באנגלית מופיע הסבר ל-Deadline והוא לא לבעלי קיבה רכה. הביטוי מרחיק עד למלחמת האזרחים בארה"ב, לכלא אנדרסונויל , בית הסוהר הצבאי ומחנה השבויים הגדול ביותר בו הוחזקו שבויים של האיחוד הצפוני על ידי הקונפדרציה הדרומית. איך הגענו עד לשם? שם פשוט היה קו שמי שעבר אותו נורה למוות. והנה המקור של הביטוי ותודה לאנשי וויקיפדיה וכל המרחב האינטרנטי הזה שמאפשר לך בקליק אחד לקבל הסבר למשהו שמנקר לך במוח שנים כשלפני המהפיכה הזו, היה לוקח לך שבועות אם בכלל למצוא אותו.

טוב, אז ברור שהדד ליין שלי לא מגיע לחיים ומוות פיסיים, אבל לאורך השנים מצאתי את עצמי מת לא פעם רוחנית ומנטאלית תחת איום הדד ליין. אם אני יכול לשים את האצבע על הדד ליין הראשון שבו מצאתי את עצמי בורח מעצמי ומהמטלות שכרוכות בו, אני מדרים עד לתיכון שם במסגרת ההכנות לבחינות המגן בהיסטוריה של הציונות מצאתי את עצמי בולע בשקיקה את חלק א' של שוגון (将軍), ובמסגרת ההכנות לבגרות, סיימתי את חלק ב'. ההיסטוריה של יפן נראתה לי מאוד מעניינת, מה גם שאת ההסטוריה של הציונות ינקתי בבית, ככה שזה בהחלט לא היה כוחות. אחרי זה במסגרת הלימודים לבגרות בביולוגיה,שזה כבר עניין הרבה יותר רציני, בארבע בבוקר של בוקר הבחינה עוד עלעלתי בדפי הפנטהאוז (מגזין יולי 81) של הבן דוד שלי, בוחן בעיון האם נערת קנטקי עולה בביצועיה ועולה בכלל על נערת צפון קרוליינה. זה המשיך בצבא, שם הדד ליין, הפך באמת לדד ליין ועל זה בפעם אחרת. זה המשיך לגדול ולהתעצם, העימות הזה עם הדד ליין לאורך האוניברסיטה שם באמת שברתי שיאים (או כך לפחות היה נדמה לי אז)  של בריחה. הנה סיטואציה מוכרת: בכל סמסטר יש תקופת בחינות, בכל תקופה כזו ייש בערך חמישה מבחנים. רוב הזמן יכולתם למצוא אותי ישן, מחופר היטב תחת שתי כריות כשהדלת סגורה, כשכל העולם חשוב שאני קורע את התחת בשינון מחברות בחינה.

 איפה היתה נקודת הפיק הבאה? האמת היא שזה קצת מביך לסיפור , אבל במסגרת הלימודים לקראת בחינה של לשכה מאוד מסויימת שברתי את שיאי האוננות שלי פר יום. תודו שזה שביל הבריחה האולטמטיבי, למעט המקרר. נראה לי שהרעיון הופך להיות ברור יותר ויותר. ככל שהנושא לא עניין אותי, כך מצאתי את עצמי מסתכל בבעתה על הדד ליין המתקרב תוך שאני עושה את כל הפעולות האפשריות על מנת להתרחק ממנו, במקום לעשות את כל הפעולות הנחוצות על מנת לעמוד בזמן במטלה הנדרשת ממני. במקום לקורא חומר רלבנטי, הייתי בוהה שעות בשירותים על המרכיבים של נוזל האקונימיקה עם התעמקות מדעית ממש בכל הנגזרות הכימיות. 

 כמובן שזה נמשך גם אחרי הלימודים. במסגרת עבודות מאוד מסויימות יש דגש מיוחד לנושא הדד ליין. קחו לדוגמא את מקצוע העיתונות. למעשה אתה חי ומת על הדד ליין. אני כמובן משכתי אותו עד ששערותיו של העורך שלי סמרו מעצמם, רק מעצם הימצאותי שם. בעוד שכתבים אחרים משחררים עד השעה 12 כבר שלושה אייטמים, אני הייתי מגיע למערכת בשעה הזו, ומתחיל לכתוב בחמש כשהסגירה של העיתון היא בשבע כשצריך לעשות עוד סקירה יומית של הבורסה שלוקחת איזה 40 דקות. כשעבדתי עבור מגזין ידוע, הדד ליין הפך לסיוט עבור כל דיירי הבית. אני לא אלאה אתכם,רק אסביר  שהרגע החודשי המאושר ביותר של זוגתי הענוגה היה כשהייתי משחרר את משפט המפתח :"גמרתי" פסיק "עוד כתבה".

הרומן שלי עם הדדליין לא שונה מכל רומן אחר שיש למישהו עם משהו שהוא לא רוצה לעשות. למעשה יש כאלו שיגידו שללא הדדליין אין סיכוי שזה בכלל היה מתבצע. זה בטח נכון לגבי עם הדו"חות מע"מ שמהם התחלתי. מאחר ואת כל העיסוק המשמים הזה בחשבוניות (ותאמינו לי שאני מאלו שיכולים למצוא עניין בדפי זהב), אני עושה ממילא על יד המחשב, הייתי צריך  לכבות אותו על מנת להגיע לדואר בזמן, לא לפני שווידאתי עם אהוד שהוא פתוח עד 6 בערב. שעת הפקיעה של ה-15 לחודש. ואת זה אני עושה כל חודשיים. אותו ריטואל. דוחה דו"חות ליום האחרון ואם אפשר גם לשעה האחרונה. הפעם זה כאב במיוחד משום שמאז שהבלוג הזה קיים, אני מוצא את עצמי חושב כל הזמן על הכתיבה. כתיבה ללא דדליין. כתיבה שכל עניינה זה רק לייף ליין.

About these ads
רשומה זו פורסמה בקטגוריה החיים, היסטוריה, עיתונות. אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

6 תגובות על דד- ליין

  1. galit הגיב:

    מצחיק לחשוב שהייתי שם ליידך במרחק זה או אחר בכל תקופות החיים האלה שציינת…גם ההסטוריה שלנו,מסתבר,הולכת רחוק אחורה…שבת שלום! :lol:

  2. סיגל הגיב:

    ברכות למעבר ללייף ליין!

  3. רותות הגיב:

    צריך לעשות מחקר על הקשר בין לימודים (ראש), לאוננות (בעיקר אצל בנים)
    ואוכל (גוף)

  4. eyalkagan הגיב:

    השאלה היחידה שנשאר לי לענות עליה, זה אם אני רוצה להיות החוקר או הנחקר.

  5. SEB הגיב:

    I am sure that there is a hebrew term for Dead line
    so use it
    It does not make you sophisticated!!!

  6. eyalkagan הגיב:

    Sorry, but there isn't. This is all what this post is about.
    Some phrases are genuine and can't be translated such as "shmok" in english .

    anyway thanks for stopping by you're welcome to stay along.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s