הצפרדע

הנה סיפור קטן, לקראת האביב שאו-טו-טו מגיע. הזמן: אביב שנה שעברה. באותה תקופה הייתי עסוק בניסיון לקבל מענקים מקרנות לסרט שנקרא "בצד החיים". סרט דוקומנטרי שאולי בהמשך אני ארחיב עליו את הדיבור.

הצפרדע

 יושבת לה הפקידה ומסבירה לי בטלפון שהיא מוציאה עבורי את החומר ושאני אגיע תוך כמה ימים לקחת אותו. היא מנוסה.היא כבר ענתה אלפי פעמים את אותה תשובה למאות חולמים."כן, באיזו חבילה אתה?" היא שואלת."תיעודי, הפקה" , אני עונה."אה, אתם בכלל בהשלמה.מה שם הסרט? בצד החיים, כן זה יחכה לכם". אנחנו בצד של החולמים, והיא בצד של להיות שם בין 8 בבוקר ל-4 אחרי הצהריים, לעוף הביתה, ללכת בערב לבר הנכון ואם היא גם נראית טוב אז לתפוס זיון או איזה שותף מנהל בקרן הון סיכון שייקח אותה על המאזדה 323 שלו לרעננה לחלום הבית פלוס שתי מכוניות, שלושה ילדים ופעמיים חו"ל בשנה. אולי גם חתול.

 אני רק יכול לדמיין אותה. בינתיים אחותי אומרת לי שהיא הייתה משוכנעת שלא ישקיעו בסרט . לא בגלל שהיא סקפטית לגבי הסרט כי היא מאוד אוהבת אותו, אלא בגלל שהיא קיבלה כבר כל כך הרבה פעמים את המכתבים האלו עם עם ה"לא" המעודן. אני דיי חדש בנושא אז אני עוד קורא את כל המלל, היא מסתכלת על השורה התחתונה וזורקת לפח.

אתמול היא התקשרה אלי לפלאפון, כולה צורחת ואני שלא הצלחתי בכלל להבין על מה היא מדברת, רק שהיא בהיסטריה, קיבלתי דפיקה בלב. הייתי בטוח שמשהו ממש רציני קרה, אולי שאמא שלי מתה או  שמישהו נדרס, משהו ברמות האלו. "זה ליאם", היא מצליחה להסביר לי בסופו של דבר במי מדובר, "הוא הכניס את הרגל שלו למגף ודרך על הנחש". כאן היא כבר שוב צורחת. "נו", אני אומר, "והוא הכיש אותו"?. "לא", היא עונה, תוך כדי השתנקות. "אז מה הסיפור", אני שואל. "שראינו אותו, הוא היה שם, עם העיניים שלו, הסתכל עלי עם הלשון" והיא מושכת את הצליל של הלשון.

"מפגרת" אני אומר לה, "הבהלת אותי. אבל באמת. חשבתי שקרה משהו רציני. אם לליאם לא קרה כלום, אז מה את צורחת ככה בהיסטריה". "כי זה היה מפחיד" היא עונה לי, "אני כולי רועדת, לליאם יש טראומה, הוא לא מוכן  להכניס את הרגל שלו לנעל". "איפה הנחש עכשיו", אני שואל, "בצידנית, זרקתי את הנעל לצידנית וסגרתי את הריצ'רץ". "יפה, אז הכל בסדר" אני אומר. "אני הולכת עכשיו, לבעל הבית ואומרת לו שינקה פה את הצמחיה" היא אומרת, כבר די רגועה. "יאללה ביי ובפעם הבאה אל תצרחי ככה".

הרינגטון העליז של גבעת חלפון אינה עונה, מצלצל בדיוק בשניה שאני מנסה לגנוב איזה חמש דקות שינה. שלאף שטונדה."איפה לייה" שואל הקול.זו מיה, הבת של אחותי שמתעקשת לדבר עם הבת דודה שלה. "מה עם הנחש" , אני שואל אותה. "אני אספר ללייה, והיא תספר לכם". מתוחכמת הבת 7 הזו. "הכל בסדר", אני שואל. היא לא עונה. הילה לוקחת ממני את המכשיר ומעבירה אותו ללייה.

 "נו, מה עם הנחש", אני שואל כשאני מתעורר שעתיים אחרי. "זה היה צפרדע", הילה אומרת לי. "מהההה" אני שואל, לא מאמין למשמע אזני, "זה היה צפרדע ?" , "כן". איזו מפגרת.

 "אולי זה בכלל נסיכה ולא צפרדע" אני מסמס לאחותי."נסיך"היא עונה לי. "בשביל ליאם?" אני שולח לה שוב הודעה, קצת מופתע למען האמת. "בשבילי", היא שולחת חזרה. "אם זה בשבילך, אז זה בטח נחש".

למחרת אני מתקשר אליה."קווה, קווה", אני אומר. "קווה, קווה, מצחיק מאוד", היא אומרת. "איך גילית?". "נסענו לשדה מרוחק", היא עונה לי, "הורדנו את הצידנית, פתחנו לאט לאט ואז ראינו שם את הצפרדע יושבת מבוהלת ומסתכלת עלינו". "אז עכשיו גם הרחקתם אותה מהבית שלה", אני אומר. "לפחות יש שם מים" היא עונה לי. "את אומרת את זה כדי להשקיט את המצפון שלך" אני שואל. "לא, באמת. זה על יד פרדסים. גם נחש צריך מים" היא עונה לי, ואני נזכר בנחש הורוד המהונדס שהיא קנתה פעם לליאם והתעקשה ליסוע לאיזו וטירנרית כדי להביא לו עוברי עכברים. "רוצחת ילדים",  קראתי לה, אבל היא לא התרשמה. בסוף הוא מת ממכת חום כשהאקווריום שלו התבשל בשמש, וכולם עמדו ובכו סביב הקבר שלו, בסיפור שנגמר בלוויה של נחש.

"מה איתכם", היא שואלת. "אצלנו הכל בסדר. יש לנו נחש  בחצר".

פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים, משפחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על הצפרדע

  1. Jordan הגיב:

    מעולה!!! אכן סיפור קלאסי

  2. eyalkagan הגיב:

    תודה ג'ורדן. לכבוד הוא לי.

  3. עומר טנא הגיב:

    אייל. סיפור חזק. זה צריך היה להיקרא "הנחש והצפרדע" – כמו משל של חכמי זן. הרי זה מה שאתה בסופו של דבר לא?

  4. רונית הגיב:

    כן, זה מה שאתה, חצי אישה חצי חכם זן.

  5. omertene הגיב:

    חצי אישה, חצי חכם זן, חצי טוני סופרנו.

  6. מוטי הגיב:

    אכן לכדת את מהות החוויה היומיומית. אך למען הסדר הטוב: הנחש הונח כדרך אגב על הרדיאטור והתבשל במשך שעות, ולא בשמש. ד"ש מירדן.

    😆

  7. eyalkagan הגיב:

    היי מוטקה, הסדר הטוב כמו שידוע לך לא היה אף הפעם הצד החזק של צדדים מסויימים אצלנו. טוב לראות אותך פה.

  8. Vardit הגיב:

    Lots of snakes in the bush. All in order!

    It was really funny to read your beautiful sharing I'm glade to be an inspiration to your creativity, though I could use some bucks for copyright …

    Love & Light from Down Under

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s