ההגדה על 1 באפריל

"היי ראיתי פיל. 1 באפריל"

 (שיחה בין 2 ילדות במושב האחורי באוטו)

 " כדאי שתבוא, אני חושבת שיש כאן משהו שיעניין אותך", מיס V הייתה על הקו. יום שישי, 11.30 בלילה. "אני יושבת פה עם מוֹזי ועם מישהי, חברה שלו, שותים קפה, בוא". הוא היה רכון על הספה, אצל החבר שלו. "אני לא חושב, אני עייף, לא מתאים לי" הוא ענה בקול שהסגיר את קוצר הרוח שלו  וסגר את הטלפון.  "V רוצה שאני אקפוץ עכשיו לברומטר", הוא אמר לג'ונס שישב ובהה בטלויזיה, "לשתות קפה ולפגוש איזה מישהי בבליינד דייט. אין לי כוח".

כמה ימים קודם הוא נשבע שהוא לא הולך יותר לבליינד דייטים. האחרון, 35 במספר או משהו כזה היה אחד יותר מידי. טראומה. היא הייתה דתיה לשעבר. אשתו היפה של אחד החברים שלו שהיה בכלל במילואים, סידרה לו את השידוך. לימים יתברר שהיא נוטשת ילדים והם יתגרשו, אבל באותו זמן שום דבר לא הצביע על מה שעתיד לקרות. גם לא בבליינד דייט. הם שתו יין, בבית קפה לא רחוק מהדירה שלה. הדרך למיטה היתה קצרה. העור שלה היה לבן וחלבי. תוך כדי היא הזכירה איזה מישהו שהיה שם כמה ימים קודם ועשה לה כואב. הוא לא ייחס לזה חשיבות והמשיך. סיגריה, פרידה קצרה עם איזשהו נצנוץ של תקווה להמשך והופ למיטה שלו.

כמה ימים אחרי, היא הרימה טלפון. "אני בדרך לסיני" הוא אמר לה. "אתה רוצה לעבור אצלי קודם" היא שאלה, "אני לא חושב".הוא ענה. "אני אתקשר אליך כשאני אחזור מהפגישה שלי", היא ניתקה. ב-אחת בלילה היא התקשרה שוב. הוא יכול היה להרגיש את מצב הרוח שלה דרך הטלפון. "אני מחכה לך, מתאים?". הוא סגר את הטלפון. המחשבה על היציאה מהמיטה, ועל הנסיעה נסכה בו כבדות. מצד שני הוא היה לבד, והמחשבה על סוג של חמימות, עשתה את שלה. הוא התלבש, ירד למטה, עלה על החיפושית ונסע אליה. במדרגות, הוא הרגיש שהוא עושה טעות. מאוחר מידי. האור נדלק, והדלת שלה נפתחה.הוא נכנס. היא חיכתה לו. משחרת לטרף. זה לא התאים לו. היא נמרחה עליו וכל מה שהוא הצליח לחשוב עליו, זה איך אני יוצא מכאן מבלי שהיא תיפגע. "זה לא מתאים לי" הוא אמר, "אני מצטער". "אז למה באת", היא שאלה. "כי חשבתי שזה מתאים לי ועכשיו זה כבר לא". "זה לא מעניין אותי" היא אמרה, " אתה כבר פה ואני רוצה להיות איתך".   גרעין של פחד התחיל להתכדר אצלו בבטן.

הוא כבר יכול היה לראות את הסרט רץ קדימה. סימנים של אלימות מההוא שהיה שם כמה ימים קודם, תלונה במשטרה, לך תוכיח שזה לא אתה.הופ הלך החופש, הופ הלך סיני, הופ הלכו החיים והכל בגלל גחמה של רגע. הוא ניסה להרגיע אותה. "תראי, תחשבי מה היה קורה אם המצב היה הפוך. אם את לא היית רוצה ואני הייתי רוצה. זה בדיוק מה שסיפרת לי שהיה לך עם ההוא, איך היית מרגישה אז".  משהו זז אצלה. היא התחילה לבכות. הוא חיבק אותה. היה נדמה לו שהיא נרגעה. הוא חשב איך לחלץ משם, מבלי לקבל בבוקר טלפון מהקצין התורן. "אני אתקשר אלייך כשאני אחזור מסיני". זה נראה לו מספיק רחוק ומספיק קרוב לאמת.

 "נו אתה בא", מיס V הוכיחה שהיא יודעת להיות עקשנית. "אחת בלילה, אני שפוך, אני באמצע בחינות, אני יושב פה עם ג'ונס, אין לנו כח לזוז". הוא היה תקוע. מה רע לו בעצם. וחוצמזה הוא זכר את ההבטחה שלו לעצמו, שהוא לא יוצא יותר לבליינד דייטים. "היא גרושה עם ילדה, היא יפה". "אולי" הוא אמר, "תני לי לראות אם מתאים לי". הוא אהב לדחות את הקץ. הוא ידע שהסיכוי שהוא יזיז את עצמו קלוש, אבל למה לסגור אופציות. " מה אתה אומר?" הוא פנה לג'ונס, "מתאים לך לקפוץ איתי לברומטר, יש שם איזו מישהי שרוצים לסדר לי. V אומרת שהיא חמודה". "אני לא זז" , אמר ג'ונס, "אבל אתה יכול לעבור שם אם מתאים לך". הם המשיכו לבהות בטלויזיה. "לא יודע, נראה", הוא אמר.

הוא חשב על מה שמיס V אמרה. גרושה עם ילדה. מגיל מאוד צעיר הוא ידע שהוא רוצה להיות עם גרושה. לא היה  לו הסבר לזה. ההורים שלו לא דיברו מעולם על גירושים. רוב החברים של ההורים שלו היה זוגות רגילים שאולי עברו חריקות כאלו ואחרות בחיי הנישואין שלהם, אבל אף אחד מהם לא ממש בחר בגירושים כפתרון., חוץ מרינה. הוא ניסה לדמיין איך היא נראית, אבל כל מה שהוא יכול היה לראות זו מישהי עם ג'ינס, חולצת טי שירט לבנה, תלתלים וגולף. זו הייתה הגרושה האחרונה שהוא פגש. לה דווקא היו שני ילדים ואבא עשיר עם כסף שהוא עשה מבשר ודגים.  

"אנחנו מחכים לך, אתה בא או לא"". השעה הייתה שלוש. הוא לא האמין שהם עדיין שם. "אתם רציניים"?. "כן". "טוב, נו, אני אגיע". הוא נסע בחיפושית הכתומה שלו, הרחובות היו ריקים. הוא חשב לעצמו שהוא לא ממש עומד במילה שלו. מצד שני אחד העקרונות הידועים ביותר שלו היה לא לקבוע מסמרות ברזל. הוא היה גמיש.

 השעה הייתה שלוש וחצי בבוקר כשהוא נכנס לבר. הוא ראה אותה ישר, היא לבשה מכנסיים שחורים, חולצה לבנה עם איזה הדפס של מפרשית, שלייקס צבעוניים וכובע אדום. היא הייתה יפה. השפתיים שלה שהיו צבועות באדום, ינקו מהסיגריה.  שתתה קפה. אחרון, לפני שסוגרים. היא ישבה לבד. מיס V ומוזי התגפפו בשולחן אחר. היא חייכה אליו והוא חייך חזרה. הוא התיישב. "סליחה שחיכית, פשוט נשבעתי שאני לא יוצא יותר לבליינד דייטים". "זה בסדר", היא אמרה, "היה לי נחמד עד עכשיו".  "נזוז?" הוא שאל, "כן", היא ענתה.

 הם עלו אליה לדירה שהייתה לא רחוקה משם. היא צעדה לפניו והוא לא יכול היה שלא להתרשם מהחתוליות שבה היא נעה. הייתה לה הליכה מיוחדת , חצי נערית וחצי נשית. "אתה רוצה להגיד לי מתי נולדת" היא שאלה, כשהוא התמקם על הספה המצופה קטיפה אדומה, "למה את רוצה לדעת", הוא ענה בשאלה, "כי אני רוצה לבדוק משהו", היא ענתה בחזרה. הוא אמר לה את התאריך, וראה שהיא מכניסה אותו לתוך המחשב. "אני רואה שאתה מאוד מיני, שאתה תהיה אבא טוב ושאתה מאוד רגיש". היא הייתה מכשפה. הם דיברו  עד הבוקר. הוא אהב את העברית שלה. בשש בבוקר הוא זז. הם התנשקו על יד הדלת. הוא הבטיח לה שהוא ייבנה לה בית באינדונזיה ושיהיו להם ארבעה ילדים. היא אמרה לו שהוא קשקשן ושהוא אומר את זה לכולן. הוא אמר לה שזה נכון אבל במקרה שלה הוא באמת מתכוון.  הוא ירד למטה. שבת תל אביבית קצת מעוננת נפרשת בפניו. נשאר לו טעם של עוד.

"לא היה לי את הטלפון שלך, רק עכשיו השגתי אותו" הוא אמר לה, כמעט 48 שעות אחרי. "האמת היא שהייתי על יד אבל לא ידעתי אם לעלות", הוא המשיך. "אתה בא לישון איתי?", הקול  שקטע אותו, היה מפתה. "כן" . הוא הגיע. היא פתחה את הדלת במכנסי ג'ינס עם דגל אמריקה,וגרביונים אדומים. בחור עם מעיל עור , יצא  בדיוק מהדירה, והתחכך בו. הוא נראה לו מוזר אבל הוא לא ייחס לו חשיבות. היא נראתה לו סקסית להחריד. "לא השארת טלפון" היא אמרה לו , עדיין בדלת. "נכון. כדאי שניכנס לא?".

היא הכינה בדיוק כבד מטוגן עם בצל ביין, הוא התיישב ואכל. לימים היא תספר שהיו שני רגעים שבהם היא הבינה שהאיש הזה הולך להיות בעלה. זה היה הראשון. השני היה כשהם נכנסו למיטה. בבוקר, אחרי שהם ירדו למטה היא גילתה שגנבו לה את האופניים ושהיא לא תוכל למכור באותו יום סנדביצ'ים. "בוא ניסע לדרום העיר, אתה תלך הביתה, ואני אקנה לי אופניים". הם נסעו ביחד, באחד מימי החופש הנדירים שהיא הרשתה לעצמה לקחת. "את יודעת מתי נפגשנו" הוא שאל אותה, "כן" היא ענתה לו, "באחד לאפריל".

מספרים עליהם, שהם עזבו את תל אביב. מישהו אמר שהוא ראה אותם באחת מהעיירות הקטנות שפרושות על קו החוף המערבי בארצות הברית , מישהי אחרת סיפרה שהיא ראתה אותם נעים ממקום למקום  בטריילר מאובק ברחבי אוסטרליה עם ארבעה ילדים, כלב דינגו, איגואנה ולהקת ברווזים. הם עדיין ביחד. הוא עדיין אוהב את העברית שלה. היא עדיין אוהבת את אותו מבט שהיה לו כשהם נפגשו. הוא מבטיח לה שיום אחד הוא ירזה והיא מזכירה לו שהוא תמיד היה חזק בדיבורים.לפעמים כשבא לו להקניט אותה הוא מזכיר לה שבעצם הם בכלל לא ביחד.שהכל היה אחד באפריל. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על ההגדה על 1 באפריל

  1. רונית הגיב:

    יושבת מעשנת וקוראת בחיוך….
    (הכי אני אוהבת סיפורי ככה נפגשנו)

  2. טליה הגיב:

    סיפור מקסים וואוו

  3. דניאלה הגיב:

    סיפור מקסים.
    😉

  4. shin הגיב:

    איזה יופי של סיפור.

  5. galit הגיב:

    איילי,איזה מרגש שזה עוד מרגש…אנחנו ניפגשנו איתה בסיני ההוא…

  6. eyalkagan הגיב:

    תודה לכולכם. גם אני אוהב את הסיפור הזה.

  7. omertene הגיב:

    אייל זה ממש גורם אושר. (גם אני זוכר את הפגישה הראשונה איתה. גם בברומטר. אז היא לבשה שמלה לבנה כמו של אחות. סקסית להחריד.)

  8. נתי הגיב:

    "בחור עם מעיל עור , יצא בדיוק מהדירה, והתחכך בו. הוא נראה לו מוזר אבל הוא לא ייחס לו חשיבות."
    —-
    אותי לימדו ש"אקדח" שמופיע במערכת הראשונה אמור לירות מתי שהוא. אז ספר: מה תפקידו של הבחור? קצה פרום השארת…

  9. eyalkagan הגיב:

    יותר מידי שייקספיר לימדו אתכם שם באוניברסיטה. לא לימדו אתכם שמה שנכון למאה ה-16 לא בהכרח נכון למאה ה-20?

  10. eyalkagan הגיב:

    ויחד עם זאת, מאחר ואתה אמון על סיפור סיפורים, אנא ראה בסיפור הזה חלק ממכלול שלם בו בסופו של דבר ייפתרו או ייתפרו חלק מהקצוות הפרומים (עד כמה שזה ידוע למספר), ואקדחים שנראו במערכה הראשונה, אכן ייעשנו במערכות אחרות.

  11. פינגבאק: מושבה חופשית - דברים שקורים בפרדס חנה כרכור והסביבה » ארכיון » נפ

  12. גילי הגיב:

    החיפושית הכתומה למכירה?

  13. Vardit הגיב:

    now thati have the time to read i save one per day
    dont forget that miss v is one of a kind
    love you

  14. eyalkagan הגיב:

    מה שטוב אצלך זה שאת קוראת ראשונים את אלו שאיכשהו קשורים אלייך…😆

  15. מוטי הגיב:

    סיפור גדול. אהבתי. הסוף מבריק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s