תלבושת אחידה

מלחמה. אני נמצא במצב רוח מלחמתי. עם כל העולם ואשתו. מסתבר שלא רק אני. אתמול היו אצלנו חברים טובים שסיפרו לי על מלחמת עולם שמתחוללת בכנופייה שלהם, ואני בכלל לא ידעתי שהם כאלו. חבורה של בני ארבעים פלוס, לזכותם ייאמר שהם לא בורגנים, אבל עדיין הסרט שחלקם מככב בו כרגע הוא תמונות מחיי נישואין. מפאת צנעת הפרט, אני לא אשתף אתכם בפרטים שהם בהחלט עסיסיים. אני יכול לשתף אתכם בתוצאות. כולם מסוכסכים עם כולם. נשים עם נשים, גברים עם גברים. גברים עם נשים, ונשים עם גברים. הרקע: קרבת יתר כתוצאה ממינון יתר. בשורה התחתונה, אלו לא מדברים עם אלו, חברויות של שנים שמתפרקות. ויש מי שמתרוצץ בתווך, מנסה להבין למה "אמא" ו"אבא" רבים, מנסה לפייס. אבל, עדיין האוויר הרע עומד בין הניצים. אולי הזמן יעשה את שלו ואולי לא. החרא יצא לפני השטח וקשה לאסוף אותו עכשיו ולהחזיר ולמקום מבלי שמשהו יישאר מלוכלך.

 גם אני לא נקי. פתחתי כמה חזיתות. מעגלים יותר קרובים ויותר רחוקים. עם אחותי שהספקתי לריב איתה בסקייפ. חידוש מרענן. עם לקוחות שלגביהם חשבתי שהאמת שלי היא הנכונה ואולי גם המוחלטת. גם הם חשבו ככה, על האמת שלהן. התוצאה היא סוג של dispute, חילוקי דיעות, אבל בדרגה גבוהה יותר. עדיין לא סכסוך, אבל בהחלט ויכוח שמשאיר משקעים לא נעימים. יצאתי מזה. שלחתי מייל שכותרתו "מקטרת שלום" לא רציתי לתת לזה להדרדר. אני אמנם מתחמם מהר ומתקרר מהר, אבל תחושת המועקה בהחלט שרירה וקיימת. לא מקובל לעשות את זה עם לקוחות. "הלקוח תמיד צודק". לפעמים הוא גם טועה, ואתה צריך להתרומם מעל. לא תמיד זה קל. זה אומר להצניע  את האגו. וזה כבר ממש קשה. ה' אומרת שאני לא רואה את כל התמונה , שאני קודם שולף, אחרי זה מצטער שיש פצועים בשטח ואז אני רץ לטפל בהם. די מזכיר את מה ששי דרומי עשה בחווה שלו בנגב, רק ששמה זה כבר היה מאוחר מדי. הגנה עצמית או לא הגנה עצמית. נשארו גופות בשטח. אצלי זה ברמת המטאפורה. אם כי הפגיעות הן פגיעות.

 אני בחזית עם יו"ר ההנהגה המוסדית של בית הספר בו לומדות הקטנות שלי. קיבלתי מייל עם הוראות  הפעלה לגבי התלבושת האחידה שייכנסו לתוקף החל משנת הלימודים הבאה. לא יכולתי להתאפק. הודעתי לנציגת הכיתה בהנהגה המוסדית של בית הספר שזו איוולת, שאני לא מתכונן לשתף פעולה עם הנושא. שעל הכנסת העז הזו נאמר "אבן שזרק טיפש, עשרה אנשים לא ירימו". ביקשתי גם שהתגובה שלי תועבר הלאה. המייל של יו"ר ההנהגה המוסדית לא איחר להגיע. הוא קבל על כך שאני מכנה אותו טיפש, הבהיר לי שהתהליך של קבלת ההחלטה על אימוץ תלבושת אחידה היה דמוקרטי, שהתגובה שלי נמהרת ושאם אני מתכונן למרוד, "אז לא בבית ספרנו".  במילים אחרות , שאני אחפש לילדות שלי בית ספר אחר.

 אין לי דרך להסביר עד כמה כל  הנושא הזה של תלבושת אחידה מקומם אותי, אבל אני אנסה בכל זאת. אני יכול להגיד שבגילגול הקודם שלו, כלומר כשאני עדיין הייתי תלמיד, עשיתי את כל שביכולתי כדי שלא לציית לאותו צו שכפה עלינו להגיע עם החולצות שעליהן סמל בית הספר, לבית הספר. מעבר לעובדה שהן היו חמות, סינתטיות ודוחות, הין היו אחידות. עבור אנשים מסוימים(כמוני), הן היוו סמרטוט אדום למרות שהן היו בצבעי כחול, שחור ולבן. מסתבר שזה עדיין נשאר סמרטוט  אדום עבורי. בגלגול הנוכחי,מי שאחראית על זרעי הפורענות היא לא אחרת מאשר כבוד השרה המדושנת מעונג לשעבר,  לימור לבנת. זו שקפצה כעז הרים באולימפיאדה על כל מי שצבוע  בצבעי כחול ולבן עם מגן דוד באמצע. אני לא יודע מה מקורות הפטיש שלה אבל הם התבטאו בצורך לחנך את ילדי ישראל מחדש תוך היתפסות לפרטים הקטנים כלומר: דגל,  שירת התקווה, קימה בפני המורה וחולצה אחידה.

 באו ההורים בבית הספר והחליטו לאמץ את הגישה.כאילו שמנהלת בית הספר לא נראית כמי  שיצאה הרגע מפרסומת למכון יופי, הוחלט לערוך משאל בקרב ההורים, המורים והתלמידים לגבי הנהגת תלבושת. ככה מכניסים עז. נגמרו הבעיות. דרכי הגישה לבית הספר עוברות דרך מכוניות ומסכנות את חיי הילדים, ניחא, זה כסף קטן. קו מתח גבוה נמצא בתוך בית הספר, פינטס. אין מספיק מבנים לאכלס את הילדים, גם על זה נתגבר. הגג של האולם דולף וזו סיבה טובה לבטל את  שיעורי הספורט – האפשרות היחידה של הילדים להתאורר קצת- שטויות. המורות שלא מפסיקות לצרוח, התכנים שאף אחד לא מתייחס אליהם ברצינות כי צריך להיות מוכן למיצ"ב, 35 ילדים בכיתה, הכל מתגמד לעומת הצורך בתלבושת אחידה. זה ה- פתרון לכל החוליים. ילדים יילכו עם תלבושת אחידה והשיוויון המיוחל יגיע, הפערים יצומצמו כהרף עין ובא לציון גואל. זה פחות או יותר הרציונל, אם יש בכלל רציונל, שעמד מאחורי ההחלטה לצאת לדרך עם המשאל.

אה כן, היו למשאל גם תוצאות. 70% מהילדים התנגדו לתלבושת האחידה. המורים כמובן היו בעד. הכי קל לחייב מישהו אחר  לציית לעוד כמה פקודות בשעה שאתה לא מחיל אותן על עצמך. איפה "הנאה דורש והנאה מקיים", היכן הרוח של יאנוש קורצ'אק? היא כנראה נשארה שם בפולין, עלתה לשמיים. וההורים? מה עם ההורים, תשאלו.. כאן הגענו לנקודה המרכזית. ההורים היו בעד. נמאס להם להתמודד כל בוקר עם זה שהילדים לא יודעים מה ללבוש. זה מסובך מידי. נכון, רבותי ההורים. חינוך זה בהחלט דבר מסובך ולא בגלל שצריך להתמודד עם השאלה איזו חולצה נלבש הבוקר. חינוך זה דבר מורכב כי הוא מאלץ אותך להתמודד. נקודה.  בשנים האחרונות, ההורים מעבירים את תפוח האדמה הלוהט הזה למורים. הם רוצים שמישהו יעשה עבורם את העבודה. לא ממש איכפת להם איך העבודה נעשית, העיקר שזה ייעשה איכשהו. למה? כי הם הרימו ידיים. אבל יש לי חדשות עבור אותם הורים. גם המורים הרימו ידיים, מזמן. והתלמידים, הם מרימים ידיים על המורים. אבל, וגם כאן יש לי חדשות עבור ההורים היקרים, התלבושת האחידה לא תפתור כלום. הילדים יילבשו תלבושת אחידה, ובבוקר ימישכו לרדת מהמכוניות הלא אחידות של ההורים שלהם. בערב הם ישאפו להיות   כוכב נולד, יימסו למראה עוד פיסת עולם מלאכותית בפרסומות ויזילו דמעות מול טל-נובלות נבובות וחלולות. האם התלבושת האחידה תגרום להם לסגוד פחות לאלוהי הרייטינג, להיות פחות אלימים, לקרוא יותר ספרים, להתעניין יותר במדעים, באמנות, במחקר? האם התלבושת האחידה שהיא לא פחות ולא יותר מהסוואה, תגרום להם להבין טוב יותר את ערכי השיוויון, את כיבוד האדם באשר הוא אדם- בולשיט. התלבשות הזו היא קומופלאש. תפאורה. 

לצערי הבנתי, שאני במיעוט. המחשבה שהילדות שלי יצטרכו ללבוש מעתה תלבושת אחידה. שמישהו מנסה להכניס אותן לשטאנץ. שמצפות להן מעכשיו שנים של מדים וזה עוד לפני שהן הגיעו לצבא, הרתיחה לי את הדם. עד כמה אנשים יכולים להיות עיוורים חשבתי לעצמי ועוד לנופף לי בזה שאני צריך לקבל את דעת הרוב. על איזה רוב בדיוק מדובר? הרי הילדים, בחוכמתם הרבה הצביעו נגד. וההורים? מה כבר אפשר לצפות מהורים שגרים כולם פחות או יותר באותן שכונות, שכל הבתים שבהן נבנו בצורה אחידה, שהם ישובים באותם סלונים על אותן ספות, שיוצאים בבוקר לעבוד וחוזרים בערב, שמבקשים שבסך הכל, שום דבר לא יפריע את להם להתעורר מהאשליה שנקראת : חיים מסודרים.

במקרה או שלא במקרה, מצאתי את עצמי באמצע החזית עם הזמנה לבוא ולהשתתף בהקמתו של בית ספר דמוקרטי. סוף סוף ראש המועצה הבין שעדיף לו  להקים בית ספר אצלו ביישוב, ושכולם יבואו אליו, במקום שילדי היישוב  יאכלסו  את כל המסגרות האלטרנטיביות  באזור שזה אומר: בחדרה, באור עקיבא, בגבעת אולגה (כולם בתי ספר דמוקרטיים) , בכפר קרע (בית ספר יהודי – ערבי) ובאלוני יצחק (מסגרת אנתרופוסופית). זה כבר הסיבוב השלישי שבו מנסים להקים בית ספר דמוקרי בפרדס חנה כרכור. שני הראשונים לא צלחו. הפעם זה נראה שהולכים לעשות את זה.  עכשיו שיהיה ברור. גם כאן קיימת אצלי לא מעט ביקורת. המסגרות הדמוקרטיות הפכו להיות חממות לילדים שבהם מרקע הומוגני לחלוטין. כולם באים כמעט מאותו חתך סוציו אקונומי . במילים אחרות , רוב האוכלוסיה שנמצאת היום במסגרות האלו זו אוכלוסיה עם כסף שיכולה להרשות לעצמה להקנות לילדים שלה חינוך פרטי. הכל עטוף כמובן במעטה אידאולוגי, אבל האתיופים לא ממש שמעו עליו, גם לא תושבי השכונות המערביות של פרדס חנה, או הדרומיות של חדרה שנמצאות ממש לא רחוק מהבית ספר. איפה האינטגרציה, ואיפה התמודדות עם העולם האמיתי. אין אינטגרציה, ואין התמודדות.  ויחד עם זאת , לפחות אפשר להסכים דבר אחד: במסגרות האלטרנטיביות מנסים להקנות לילדים את היכולת לחשוב, את העצמאות המחשבתית. חלק מאותה עצמאות היא לא לקבוע לילד שלך מה ללבוש. התלבשות האחידה היא סממן. האחידות הזו, מביאה לתוצאהההפוכה ביותר שניתן להעלות אותה על הדעת, היא מעקרת את השוני ולא מאפשרת לכל ילד להתפתח באופן שמתאים לו. מי  שמספיק עצמאי ייעשה את זה , עם תלבושת אחידה ובלי תלבושת אחידה, אבל מה על אלו שמתנדנדים. אלו שמתמודדים גם ככה בחיי היום- יום עם אחידות מחשבתית של ההורים שלהם. איפה הם ימצאו את העצמאות שלהם, אצל המורים שלהם, שהם בעצמם עייפו מלהתמודד? 

 ניסיתי לגשש אצל הבנות על אפשרות למעבר לבית הספר החדש ונתקלתי בהתנגדות. שתיהן אמנם התנגדו לתלבושת האחידה, אבל הן אוהבות את בית הספר  שלהן. " מה אתה מדבר כל היום על הדמוקרטי"? אומרת לי הקטנה, " מה אתה לא מבין? אננחו אוהבות את הבית ספר שלנו, יש לנו חברים שם". דילמה. מצד אחד, אני  יוצא כנגד התלבושת האחידה ונגד כל הבינוניות שפשתה במערכת הציבורית. מצד שני, הילדות לא רוצות לשמוע על הדמוקרטי. אני לא אנהל את המלחמות של על הגב של הקטנות שלי כי זו הטעות הרווחת. אם אני מחנך לדמוקרטיה ולחירות מחשבתית, אני צריך לקבל עלי את דעתן , גם אם אני מתקומם נגדה בכל נפשי ובכל מאודי. הן הרוב. מעבר לדמוקרטיה ישנו עיקרון על. טובת הילד. אם הילדות שלי אוהבות את המקום שבו  הן נמצאות, אני הולך איתן, משום שהן יודעות מה שטוב להן.  הן רשאיות להחליט  על המקום שטוב להן בו, אפילו אם זה מתנגש עם הדיעות שלי, וכל זמן שמה שהן מחליטות עליו הוא בגבולות ההגיון והסביר. כנראה שאני אצטרך לקפל את דגלי המלחמה , לבלוע את גאוותי,  וללכת לקנות להם בשנה הבאה תלבושת אחידה. לפחות נותר לי הקטנצ'יק שאיתו מראש אני לא  אעשה את אותה טעות. אני לא אכניס אותו למסגרת הקונבנציאלית. הם מתקלקלים שם מהר מידי. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על תלבושת אחידה

  1. talia הגיב:

    כפרה עלייך
    מזל שיש לך בלוג ככה אפשר "לשמוע ממך"
    מתגעגעת

  2. יפעת הגיב:

    כגן הי.
    הקטנות שלך לא מכירות אפשרות אחרת. ההסבר של "חברים" לא יעבוד אחרי כמה ימים במקום חדש כשיכירו חברים חדשים. האם החלטה נעשית רק מהמוכר או האם אני כמבוגר והורה רואה דברים קצת אחרת קצת ?
    כשהילד שלנו למד כיתה א' בביה"ס רגיל.הוא לא רצה לעבור. היה לו טוב כדבריו.
    ואתה יודע מה,אני באמת חושבת שהוא הסתדר עם המערכת והיו לו חברים והכל היה בסדר.
    אבל אנחנו האמנו שיכול להיות יותר טוב.שיש מקום שבו הוא לא רק יסתדר אלא יהיה לו טוב.
    הצענו לו בתחילת כיתה ב' לנסות בחדרה.רק לשבועיים ואם לא מתאים לו אז הוא חוזר לחברים ולכיתה.רצינו שאת ההחלטה יעשה אחר שניסה זמן קצר את האפשרות השניה. ואנחנו היינו מוכנים לקבל כל החלטה שלו גם אם זה אומר אחר כך לחזור לרגיל.הוא הסכים ואחרי כמה ימים בחדרה הוא הודיע לנו שהוא החליט להישאר בדמוקרטי.
    עכשיו אחרי כ-6 שנים שבהן שני ילדי לומדים בחדרה (כמו שאתה יודע).הם הולכים האהבה ןבשמחה ולא מפסידים אף יום.(הקטנה שלי שקשה לה לקום בבוקר .לאחר כל ההשכמות שבהן היא לא מתעוררת אני אומרת לה בסוף -בסדר היום תשארי לישון ולא תלכי לבי"ס ואז היא קופצת מהמיטה- רק לא להפסיד יום בבי"ס)
    אני יכולה גם לדבר הרבה על הקושי שבמסגרת כהורה ועל הצדדים הטובים והפחות טובים שבזה.בשורה התחתונה יש שמחה על הבחירה ועל זה שבנקודת הזמן ההיא לא הסתפקנו ב"טוב לי" ו"בחברים".
    אני כהורה פתחתי בפניו את האפשרויות והשארתי את הדלת לחזור פתוחה .החלטתו נעשתה מתוך חוזק והתנסות ולא מתוך המוכר.
    הכל נכתב באהבה ואני יודעת שהשאלות לא קלות וההתלבטות נמשכת .

    וכולי תפילה שיקום סוף סוף בית ספר כזה במושבה.מגיע לילדים שלנו.

  3. eyalkagan הגיב:

    פיתי, שמח לראות שאת ערה בשעות כאלו, שמח גם על התגובה.

  4. יפעת הגיב:

    כגן.
    קדימה צעד…
    כ"כ הרבה שנים אתם מסביב לזה .
    הנה זה קורה ופה מתחת לאף.
    הקטנות יכולות להמשיך להתקיים על לחם צר תלבושת אחידה ומים …הן תשרודנה.(תלבושת אחידה היא רק הסממן החיצוני ) האפשרות האחרת היא מעבר לפינה.
    אם אח"כ ירצו לחזור, אז מה קרה?יחזרו .

    ההקמה תלויה בכמות הנרשמים .הכל בידים שלנו!

  5. eyalkagan הגיב:

    ידעתי שבסוף אני אצליח להוציא אותך מהחור.

    לגופו של עניין, אני חבר בוועדת תקציב של בית הספר ואני מניח שאני אשאר שם גם אם הבנות שלי לא יילכו לדמוקרטי החדש (אם כי אני לא מבטיח) ולו בשל הרצון שלי שהאופציה הזו תתקיים בפ"ח כרכור.

    הנקודה שאת מעלה היא נקודה עקרונית שמדברת על מידת ההתערבות שלנו ההורים בחיי ילדינו. אין שום ספק שהאוטוריטה ההורית נתונה לנו, אופן השימוש בה הוא כבר עניין אחר כאשר הנחת המוצא שלנו היא טובת הילד בכל מקרה. להגיד לילד אני יודע מה טוב בשבילך הוא בעצם שלילת הבסיס שעליו עומד בית הספר הדמוקרטי (את בטוחה שהיית בשיעורים? או שבעצם אף אחד לא נכנס לשיעורים בדמוקרטי, לא?)

    פתרון הביניים שאת מציעה – ירצו/יישארו, לא יירצו/יחזרו- בהחלט נראה כמו פתרון פרקטי ונכון ועדיין תלוי בעוצמת ההתנגדות.

  6. יפעת הגיב:

    כגן מיי מאן.
    אכן יצאתי והחוויה חדשה .סוג של חשפנות…
    ולעניין.כנראה לא הסברתי טוב.
    אני לא חושבת שההורה יודע מה טוב לילד ,נקודה.חייב להיות דיאלוג ביניהם.ובטח לא כפייה מכל סוג שהוא.
    הטענה שלי היא שההחלטה של הילד והמבוגר -תנבע מידע .
    אני מקבלת את בחירת הילדים לאחר שהתנסו ועל בסיס זה החליטו.גם במקרו הבחירה נעשית (או צריכה להעשות )לאחר עיון במצעי המפלגות ולא על סמך המוכר, כי ככה זה…..

    אנחנו כהורים יכולים לתת רשת ביטחון ולאפשר להם ליישם את הבחירה אם יחליטו לחזור.

    לעניין השיעורים וההשתתפות תתפלא לראות את האחריות שהם מרגישים כאשר נותנים להם את ההרגשה שבאמת סומכים עליהם(גם מצד מערכת בה"ס).זה נשמע פלצני אבל זה קורה בשטח…הם יודעים את סדר היום שלהם,אחראיים על הכניסה לשיעורים גם אם זה אומר להפסיק משחק ולהכנס לשיעור.כן כן זה קורה כל הזמן.ועד שלא הייתי שם לא האמנתי!יש לפעמים נפילות אבל נראה לי שזה קורה לכולנו.

    אתה יודע שלשיטה כמה צדדים ואני מודעת גם לצד הפחות נוח כהורה.ועדיין את שני ילדי הקטנים גם אשלח לדמוקרטי בתקווה שזה יהיה בבה"ס פה ולא נצטרך להדרים לחדרה.

    מדברים על מפגשים לפני ,כדי שיכירו .יש הרבה רעיונות אבל כמו שאמרתי הכל תלוי אם ירשמו אנשים או לא.

  7. נתי הגיב:

    וואו, לא ידעתי שהוחלט בסוף על התלבושת האחידה. כמה התנגדתי לזה! לתומי חשבתי שאם הפסיקו לדבר על זה, אז זה ירד מן הפרק .
    זה נורא, אתה שולח ילד כל יום למקום עם גדר ושומר, צלצולים לצאת וצלצולים להכנס, ועכשיו גם מדים? אין מה לעשות נגד? נגמרו כל הדרכים?
    שלי עולה ל-ו'. מה, עכשיו אני אעביר אותו?

  8. eyalkagan הגיב:

    אולי כן. אולי באמת הגיע הזמן, להצביע ברגליים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s