זהירות, ספויילר(יסט).

סיימתי לקרוא את "יונה ונער" של מאיר שלו. מהר סיימתי את זה. תוך יום. נשאבתי לתוך הסיפור המתפתל הזה עם העיקולים והפניות, עם העליות והמורדות וכמובן עם התובנות.  גמעתי אותו. אני אוהב את הכתיבה של שלו. אני גם מתנחם לא פעם בעובדה שהוא פירסם את הרומן הראשון שלו בגיל 40. אמנם עברתי כבר את הגיל אבל זה עדיין נראה לי קרוב. זה היה רומן רוסי והוא השאיר אותי פעור פה. אחרי זה הגיע עשיו, שהיה גם הוא משובח ואחרי זה הפסקתי לקרוא את הבאים.עד לאחרון. המוכרת בטאואר רקורדס המליצה עליו בחום, ואני – שמכיר את הכתיבה והשפעתה, למרות פסק הזמן הארוך שלקחתי לי- הקשבתי. היד שלי רפרפה על פני עוד כמה אפשרויות, אבל בסופו של דבר האצבעות הלכו עם הלב שהיה קצת שבור וביקש נחמה. בחירה טובה זו הייתה. אני יודע שיש כאלו שחושבים שמאיר שלו הוא חיקוי חיוור יחסית של גראסייה מארקס ושעדיף לקרוא את המקור. ואני אומר (בעצם מצטט) ש"קנאת סופרים תרבה חוכמה". כל אחד כבודו במקומו מונח. מארקס הוא אולי האב הרוחני, המקור, אבל שלו הוא בהחלט מעיין לא אכזב , וירטואוז של השפה העברית ומספר סיפורים נפלא. 

 אחרי שסיימתי לקרוא, רציתי לחלוק את החוויה עם עוד מישהו. בדומה למקום חדש שאתה מגלה בסיני או ליד הירדן ההררי ורוצה לספר עליו, כדי שעוד מישהו יהנה ממנו חוץ ממך. הילה ראתה טלויזיה, אחותי שכבר קראה את הספר לא עונה לטלפונים ובצר לי פניתי לאינטרנט. מצאתי מאמר של דן לחמן, שלא היה מספיק מעניין, ואחריו מצאתי ביקורת של יובל אביבי שכותרתה "קטשופ ונוזל לעיניים". עצבן אותי האביבי הזה. משתי סיבות. האחת: הוא החליט ששלו טכנוקרט ולא מרגש ועל זה בנה את התיזה שלו. מאחר והספר מרגש עד דמעות, מאלף ואחת סיבות, דינה של התיזה שלו להתרסק ולא משנה בכמה מילים יפות הוא יעטוף את זה. השנייה, הוא שתל הבביקורת שלו ספויילר מבלי ליידע את הקוראים כבר בהתחלה שיש אחד כזה בהמשך. על כך יצא קצפם של לא מעט מהטוקבקיסטים או כפי שכתבה אורית ברוב רגש: " למה אתה צריך לגלות …..?! (כאן אני לא כותב מה נכתב במקור כדי לא להיות ספויילריסט), הרסת לי את הספר המדהים, כולכם לא מבינים כלום!" . צודקת. 

לפני המון שנים קבעתי לעצמי שני כללים עיקריים בקשר לספרים. האחד – שהוא הכלל  היותר קל מבין השניים אם כי גם מצריך כושר עמידה ודחיית סיפוקים-  לא לקרוא  ספר שהוא רב מכר בסמוך למועד יציאתו, והשני- לא לקרוא את מה שכתוב על הכריכה בסוף הספר. הכלל הראשון מטרתו ליצור איזושהי פרספקטיבה. מאחר וכולם גומרים את ההלל על ספר מסויים (יונה ונער מכר 100,000 עותקים לדוגמא), קח לך זמן ותקרא אותו שנה, שנתיים ואפילו עשר שנים אחרי שהוא יצא, ככה תוכל לקרוא אותו בשקט ללא רעשי הרקע ותוכל לבחון האם הוא  עומד בקריטריונים של יצירה אמיתית או שסתם נהנה מיחסי ציבור טובים. לאנשים יש נטייה של האללה לצד היסחפות. הפרספקטיבה מנטרלת את אלמנט העדריות.

את הכלל השני- שעיצבתי אותו בעמל וייזע תוך הרמת גבות לא מועטה לצד סניטה בסנטר ולעלוע של הגרון בבחינת האיש קצת לא נורמאלי- אפשר להגדיר בשמו השני, כלל "הטאבולה ראסה". אני לא מוכן שאף אחד יספר לי שום דבר על משהו שאני רוצה לקרוא או לראות בשתי עיני. אני לא מוכן שמישהו ישזור לתוך המחשבה שלי איזושהי דיעה (ותהיה טובה או רעה) ביחס למושא הקריאה(ספר) או הראייה (סרט, מופע, הצגה, ציור ) שלי. אני רוצה לבוא חף מדיעות קדומות ולקבל את הרושם הראשוני שלי. מהכלל הזה נגזרת כמובן ההתנהגות מאוד לא חברותית.  כשמישהו מתחיל לספר על משהו שהוא קרא ואני עדיין מתעתד לקרוא (ולא משנה אם זה יקרה בעוד 10 שניםכי כאמור יש את הכלל הראשון) אני אומר לו שיסתום. טוב לא בדיוק שיסתום, אבל שלא יספר. זה יכול להיות באמצע קו מחשבה שלו או תיאור חוויה. אני לא ממש מתחשב ולא עוזרים התחנונים. אנחנו מעבירים את נושא השיחה.  בקולנוע, כשהיו מגיעים ה"בקרובים" , הייתי עוצם את העיניים והאוזניים על מנת שלא לראות מה יתרחש בסרט שיגיע ואולי אראה אותו מתישהו.  אני כמובן לא קורא מה שמסופר על הכריכה כי שם בדרך כלל ניתן תקציר של העורך שאמנם מדבר ברמזים לעיתים (אם הוא לא אידיוט שכותב בדיוק מה הולך להתרחש בספר), אבל כבר נאמר ודי בחכימא לרמיזה.  והנה הראיה שמחזקת את הסטייה שלי : גמרתי  לא מזמן את ה"חיוך האטרוסקי" (משובח). אמא שלי, שלא קראה את הספר (אבל קראה את הכריכה האחורית), טרחה בשתי מילים להרוס (לא לגמרי ) להילה את הסוף.

הקוראים חדי העין יכולים  בשלב הזה לעמוד על הפרדוקס הנאה שצמח לו  והנה הוא לפניכם: אם אני לא מוכן לשמוע אף מילה על ספר או סרט שאני רוצה לחוות, איך אני יודע  מהו הסרט או הספר שעליו אני לא מוכן לשמוע אף מילה, שהרי אני לא מסתובב כל היום כסומא באפילה וחירש ומצד שני אני גם לא סותם לכולם את הפיות כל הזמן. כאן כמובן נכנס אלמנט הבחירה והידע הקודם. אם קראתי ספר של שלו בעבר ואהבתי אותו, יש סבירות גבוהה למדי שאני אקרא ספרים שלו בעתיד, גם אם יחלפו עשר שנים בין קריאת ספר וספר. במקרה הזה עם צאת הספר החדש אני לא אהיה מוכן לשמוע אף מילה עליו, מתוך ההנחה (ששתאמת או לא) שאני אקרא אותו בעתיד. במילים אחרות ועדינות, אם מישהו יתנדב לספר את הסוף , האמצע או ההתחלה של ספרו של רם אורן, אני לא אשתיק אותו. זה אלמנט הבחירה.

חוויה לא פחות מעצבנת מתרחשת באירועי ספורט.  זה ברור לחלוטין שאם אתה יודע את התוצאה הסופית אין שום סיבה שבעולם לראות את השידור החוזר מתחילתו ועד סופו  (למעט אם יש ביצועים שלא מהעולם הזה של מייקל ג'ורדן או התרחשות חד פעמית כמו שבירת שיא הקפיצה לרוחק של בוב בימון).לעומת זאת , ישנם מקרים שבהם אתה לא יודע את התוצאה ואלוהי הטלויזיה סידר לך שידור חוזר. אתה מתיישב לך בנחת לראות את המשחק של מכבי תל אביב מול טורונטו ראפטרס, מתקדם לאיטך במעלה המשחק המותח, ואז נכנס אבא של הילה, מתיישב על הכורסא לידך, ומאחר שהוא לא נותן לשום דבר לעבור על ידו, והוא כבר ראה את המשחק, הוא מרעים בקולו העמוק: "אה, זה המשחק שמכבי ניצחו". לחנוק.

האינטרנט רק החמיר את המצב. האינפורמציה זורמת מכל הכיוונים ואתה צריך לעמוד על המשמר ולסנן אותה לבל תהרוס לך את הלוח החלק.  אם פעם הפער בין תוכניות הטלויזיה המשודרות בחו"ל , לבין אלו שמשודרות בארץ עמד על שנתיים לכל הפחות , היום  הכל התקצר למרחק קליק או הורדה באי מיול. אני זוכר כמה דיברו על פרק הסיום של "עני ועשיר". כל מי שהייתה לו דודה באמריקה הפך להיות מלך אחרי ששידרו שם את הפרק האחרון שזכה לאחוזי רייטינג של הסופרבול. "הוא מת, הוא מת" , התגנבו לאט לאט השמועות, שאחרי זה קיבלו אישוש מאלו שקלטו את ירדן (שם שודרה התוכנית כמעט במקביל אבל עם פור של כמה שבועות)  ואני אטמתי את אוזני מלשמוע. זה לא עזר. צאו וראו איזה מאמצים עליונים עשיתי בשבוע האחרון, עת שודר הפרק האחרון של טוני סופראנו (ששוה פוסט בפני עצמו ואף יקבל). דף הבית של וואלה נראה לי זרוע ספויילרים. מכל מקום הציצו לי תמונות של טוני, והעין לא יכולה שלא להתגנב לכותרת כמו "טוני הלך לישון עם הדגים?". טוב שהשאירו את סימן השאלה.  אני כמובן נזהרתי כמו מאש שלא לבדוק אפילו במה מדובר, ידעתי שכעבור יום הסערה תישכח  ואני והילה נוכל לשייט לנו בביטחה אל סוף הסידרה עם התרגשות גוברת והלכת מפרק לפרק  עד הסוף הבלתי ידוע בעליל (אם כי לא חסרות ספקולציות שאנחנו עורכים ביניו לבין עצמנו). וכאן כמובן נכנסת השאלה למה?. למה להרוס לבן אדם את ההנאה. 

  זה גם החיבור שלי לקריאה הנרגשת של הטוקבקיסטית אורית, . שהרי מהרגע שמישהו רק שתל רמז, אתה לא יכול שלא לעסוק בשאלה הזה. לא כל שכן כשאידיוט כמו אביבי מספר את לב ליבו של הסיפור.  זה מאוד פשוט ומופנה לכל ספויילריסט באשר הוא, בין  אם הוא משתייך למדיה הכתובה, הדיגיטלית או שהוא סתם נהנה לקלקל לאחרים כי הוא תקוע בכיתה ג'. תנו לנו את ההנאה שבגילוי. את החדווה שבחיפוש העצמי , אל תגלו לנו את הסוד לפני שנגלה אותו בעצמנו. אל תקלקלו לנו את הסיפור, אחרי שנהניתם או סבלתם ממנו כי אנחנו רוצים להנות או לסבול לבד ,לפני שאנחנו רצים לספר לחבר'ה.  בקיצור, אל תקלקלו שאחרת תקוללו וגם באנגלית זה נשמע טוב.   

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על זהירות, ספויילר(יסט).

  1. lironcaster הגיב:

    בא לי להרים גבה וחיוך קטן של אייללל, כמו שעושה אלי פיניש בארץ נהדרת כשהוא משחק את הנשיא קצב, מול איל קיציס. אייללל, עלית עלי. אתה קולט אותי. איך ידעת שגם אני מאלו שלא רוצות לדעת דבר "על משהו שאני רוצה לקרוא או לראות בשתי עיני". איייללל! אלללוייהה!

  2. אורי בלסם הגיב:

    היי אייל

    שנים אני קורא ביקורות על ספרים וסרטים ומקפיד לא לקלוט בעין את החלק המגלה את העלילה. ולגבי ההנאה שבראיית משחק בשידור חוזר בלי לדעת את התוצאה גם גנבת לי את המילים מהמקלדת. ימוגרו הספוילריסטים. מתרגמים מתחילים גם מתפלאים לשמוע שאני לא קורא את הספר לפני שאני ניגש לתרגם אותו. חוץ מהסיבה המנצחת בפני עצמה, שאני לא רוצה להפסיד על כך שניים-שלושה ימי עבודה, אני לא רוצה לקלקל לעצמי את המתח שבגילוי העלילה כגורם מדרבן.

  3. eyalkagan הגיב:

    קודם כל תודה לשניכם. כבר חשבתי שאני לבד עם ה"שריטה" הזו של "אל תקלקלו לי". גם אני הרגלתי את עצמי שלא לקרוא עלילה. אני פשוט מדלג. לעיתים אני בכלל מוותר על כתבות. השלטים החכמים שמאפשרים לך לקבל תקציר עלילה בלחיצת כפתור, גם הם הפכו למטרד שאותו אני צולח על ידי זה שאני קופץ אוטומטית רק לשמו של הבמאי, למדינה שבה נוצר הסרט  ולשנה שבו הוא יצא  אל האקרנים.

  4. עינת הגיב:

    בארבע לפנות בוקר התעוררתי והתחלתי לקרוא. אני באמצע "קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונתן פויר. ספר מיוחד ביותר שקשה להגדיר באמצעות ההגדרות המקובלות. בכל מקרה אני עוקבת כרגע אחרי הגיבור הילד, שמצא מפתח עלום בארון של אביו ועסוק במחקר בלשי אחר המנעול שהמפתח שייך לו. כשסגרתי את הספר, אחרי שעה וחצי, הפכתי אותו לתומי וקראתי את הכיתוב על השער האחורי. באמת לתומי. בשורה האחרונה נכתב באותיות קידוש לבנה מול איזה ארון ניצב הילד לבסוף, עם המפתח המסתורי.
    כעסתי. כל כך כעסתי. אחרי תענוג צרוף כזה של קריאה בשעות הכי שקטות שהומצאו, הציף אותי טעם מר של פלישה שיווקית אל פרטיותו של תהליך הקריאה.
    חטא בל יכופר.

  5. גלו הגיב:

    ביומולדת האחרון שלי באביב קיבלתי את "אשה בורחת מבשורה" של גרוסמן הדוכס. הסתכלתי על הכריכה ואמרתי, מה הקטע, למה הוא מספר את הכל בשם. אז זהו שלא, טוויסט ספוילריסטי בעליל. וזה מביא אותי בחזרה למאיר שלו היקר, שאת הספר הכי טוב שלו, כימים אחדים (אפרופו אהבה בימי כולרה של מארקס) קראתי איזה שבע פעמים בהשתאות עם לדעת מה יקרה בעמוד הבא.
    בסדר, זה באמת לא מנומס לקלקל, אבל אותי זה לא הסיפור שמפתיע.זו רשת הקואורדינטות הקסומה שנרקמת כל רגע ויש לה המון אפשרויות, זה השכבות העמוקות שחושפות את עצמן. מה, לא מעניין לראות סל של כרים בפעם הרביעית רק בשביל התפארת?
    ואאבתי מאד את יונה ונער, למרות שיכולתי להסתדר עם פחות שטיקים עלילתיים.

  6. eyalkagan הגיב:

    כדי שתביני, עד כמה אנחנו חסידים קנאים, אני אספר לך שמהרגע שהזכרת את "אישה בורחת מבשורה" שעדיין מחכה לי על המדף, כבר החסרתי פעימה שמא תעשי שטות ותאזכרי משהו מהספר, אז דילגתי על המשפט ברשותך.

    סל של קארים בפעם הרביעית הוא אכן סל לתפארת, אבל עדיין נעלם אלמנט הראשוניות. אותו אלמנט של "זמן אמת" שכל חובב ספורט באשר הוא שם יהרוג למענו.

  7. גלו הגיב:

    מפגר, בהמשך המשפט אני מגלה לך מהו הספר הכי טוב של מאיר שלו.
    ויאללה בסדר ראשוניות. אבל הכל כבר נעשה, לא? זה רק אנחנו שחוטפים את זה לפרצוף כאילו זו הפעם הראשונה.

  8. גלו הגיב:

    וגם בכוונה כתבתי אאבתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s