פוסט גלובאלי אחד ודי

על הבוקר הגעתי לשתי תובנות עיקריות: אחת, כרכור היא לא מרכז העולם, ושתיים, גם אני לא מרכז העולם. זהו. מאוד פשוט. לא ממש עשיתי סטטיסטיקה לגבי הפוסטים שפרסמתי עד עכשיו, אבל סביר להניח שה"אני" לא מפסיק להופיע שַם, כְּשֵם שהוא לא מפסיק להופיע גם עכשיו, זה גם די נכון לגבי כרכור(ולפעמים גם פרדס חנה) כזירת ההתרחשות המרכזית. בסדר, יש לי נסיבות מקלות. אדם קרוב אצל עצמו, ובשנים האחרונות אינני מרחיק לנדוד כפי שהייתי רגיל בעבר. אם כן, אז בעיקר כאן, על גבי הפוסטים, שמובילים אותי אל מחוזות של שיכחה וזיכרון, אל העבר לצד ראיה מפוכחת של ההווה ועירפול מסויים של העתיד לבוא. זה לא שהן הגיעו אלי בחטף התובנות האלו. במקום מסויים, זה נעשה מתוך בחירה. לא לחינם אני ישוב על אי ועוד כותב על זה.

 מבט מהיר  על עיתוני היום יום (לא קורא, רואה את הכותרות אצל אסולין במכולת, תוך כדי קניית הלחמניות ולפעמים גם השוקו ) או עיתוני סופהשבוע (הארץ באינטרנט) רק מחדד אצלי את התחושות האפוקליפטיות שיש לי לגבי העולם , כדור הארץ והקץ הקרוב-רחוק של זירת ההתרחשות העמלנית הזו. דאגלס אדאמס, אשף ההומור הבין גאלקטי כבר נתן לזה דרור, "בטרילוגיה בחמישה חלקים", כפי שמוגדר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ועדיין, למרות גלי השחוק, אין בכך ממש נחמה. פה, כלומר,  בפורט – מקמורי,  בקנדה,  חופרים חולות זפת , באופן שמשנה את פני כדור הארץ, עד כדי כך שהמכרות  השחורים נראים גם בחלל. שם, כלומר בחלל, יש חורים שחורים אלימים שפוגעים בכדור הארץ. ואם לא די במתקפה המשולבת הזו אז יש לנו: מלחמות, טרור, עבדות של ילדים, רעב על פני 2/3 כדור, הפרת זכויות אדם על פני כל הכדור, תיעוש בלתי עציר של סין והודו שמוביל להיווצרות מהירה של עושר והתכלות של מאגרי הברזל והעופרת (שילמתי לאחרונה 900 שקל על מצבר כחלק מאפקט הפרפר), התחממות גלובאלית, נפט- ב-100 דולר לחבית, אוכל מהונדס, גלישת קרחונים, הצפות, שטפונות, מלחמת דת גלובאלית בין האיסלאם למערב.  וכמובן, גולת  הכותרת: נסיונות ההתגרענות הבלתי פוסקת של אותן מדינות שסבורות שהנשק הגרעיני הוא זה שיכניס אותן למועדון המכובד של מדינות שאי אפשר יהיה לגעת בהן. איראן, סוריה (כך לפחות לפי פעולת החסמב"ה האחרונה שנעשתה שם), מצרים שעכשיו רוצה כור גרעיני למטרות שלום, צפון קוריאה שכנראה ירדה מהניסיונות שלה (תמורת חופן נאה של דולרים) וכמובן לוב (שהבינה היטב שהמקל יכאב לה הרבה יותר מהגזר שמדינות המערב יגישו לה לארוחת בוקר).

לפני הרבה שנים, הייתי ב"גאז סטיישן", סוג של גלריה ובר שמוקמה בתחנת דלק בסקונד סטריט על אווניו בִּי, באיסט ווילג' בניו יורק. הייתה שם תערוכה שעניינה, הפצצה. הייתה שם כרזה שאמרה משהו כזה: "הפצצה (הגרעינית) עומדת ליפול עליך עוד 15 שניות, מה תעשה?". עמדתי מולה ופתאום הבנתי. כמו פצצה למוח זה היה. אין לי מה לעשות. לא רק לי , לאף אחד אין מה לעשות. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לא לעשות. לא לעשות פצצות. לא גרעיניות ולא בכלל. המין האנושי הוא היחיד שהמציא כלי להשמדה עצמית.  הוא היחיד שיכול להחריב במו ידיו את ההמשכיות שלו. כמה מטומטם צריך להיות בשביל לרצות דבר כזה. כמה אגו טריפ יכול להיות לאנשים, שרוצים לזרוע הרס וחורבן במקום לזרוע  עגבניות ומלפפונים.

רגע. עוד לא גמרנו. הכדור הוא הכדור שלנו, אבל לפעמים זה נראה רחוק. אתם יודעים, רצח עם ברואנדה, 6 מיליון אנשים בבתי הכלא בארה"ב ( יש יותר נערים שחורים שיושבים בבתי הכלא מאשר כאלו שחובשים את ספסלי התיכון) או מהומות בבורמה שנמצאת כבר 20 שנה תחת שלטון של חונטה צבאית, זה משהו שמצטלם מצויין (למרבה הזוועה), עבור תוכניות סיכום השבוע שעוסקות ב"גלובוס" ( ויש לי רק מילים טובות לנהרי לוויצטום ולאיתי אנגל שלא נותנים לדברים האלו לחלוף על ידינו ), אבל זה עדיין נכנס ממקום אחד ויוצא ממקום שני (אלא אם כן, אתה הופך לפעיל נגד כל אחת מהעוולות האלו, ויבורכו אלו שעושים את זה). לא גמרנו כי יש לנו כמובן את מדינת ישראל. אלימות, שחיתות, פשיעה ברחובות, גזענות רבתי, בצע כסף, העדר חמלה, רדידות מחשבתית, כיבוש של עם אחר במשך 40 שנה (הכיבוש הכי ארוך בעת המודרנית, אם אני לא טועה, או לפחות הכי עתיק מאז מיגור הקולוניאליזם , שווה אולי רק לכיבוש טיבט על ידי סין, ואוי לנו שאנו נמצאים בחברה ה"טובה" הזו),שנאה הדדית, פלגנות, בערות, עוני ומכאוב. נדמה שאין אפילו רעה חולה אחת שלא פשתה במדינה המקסימה הזו לחופי הים התיכון, זו שצמחה מתוך חולות וביצות, זו שהוגדרה רק לא מזמן על ידי סרקוזי "כאחד הניסים הגדולים של המאה ה-20". 

קראתי פעם טוק בק שאמר בתרגום חופשי "שההורים שלנו הביאו אותנו לעולם מתוך תקווה ברורה שהעולם  שלנו (של דור הילדים), יהיה עולם טוב יותר. אנחנו מביאים את הילדים שלנו לעולם, מתוך ידיעה ברורה, שהעולם של ילדינו, יהיה גרוע יותר". אני יודע שזה נשמע רע, אבל אם נסתכל שנייה מסביב, נראה שזו המציאות ואני דוקא מהאופטימיסטים. אז אני מסתכל סביב, ורואה את כרכור, שנראית לי בדיוק כמו הפלך של ההוביטים ב"שר הטבעות". מוגנת, שקטה, בועתית. בדיוק כמו הבועה שאני נמצא בה. אם תרצו , אני מתנהג בדיוק כמו אותם ילדים שעוצמים עיניים וחושבים שאף אחד לא רואה אותם, שהם נסתרים מהעין. אני משתדל להגן, על הקן שלי, על הגוזלים שלי, לנתב את האנרגיות הטובות (כשהן נמצאות) לסביבה הקרובה שלי, ואולי ללחך קצת מעגלים יותר חיצוניים. פשוט קטונתי. טוב לי עם הפשטות הזו, עם התמימות, עם השקט המנומנם העצל שאופף אותי ואת כל היישוב הזה, אבל אני לא שוגה באשליות, הסערה כבר כאן. אין לי שום ספק שהמאה ה-21 לא תיגמר כמו שהיא התחילה.  השאלה היחידה שאני שואל את עצמי, זה אם בסוף יהיה לנו טוב כי יותר מידי רע קרה (כמו שהילה שרה, ועל כך בפוסט אחר) או שיהיה לנו הרבה יותר רע כי לא ידענו להנות מהטוב.  התשובה שיש לי היא שלפני כמעט 70 שנה, התאחדו גם אנשי הקומוניזם וגם אנשי הקפיטליזם, כדי למגר את הפאשיזם, את שיא הרוע שהתגלם בדמות הנאציזם, אבל זו הייתה מאה הרבה יותר תמימה. אני לא רואה את הצ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין של המאה ה-21. אני רואה דם, יזע ודמעות. אני  יכול רק לקוות שבסוף אלו יהיו דמעות שמחה. גם שר הטבעות נגמר ככה. הגיבורים שבו לפלך. והפלך שב להיות מה שהוא היה תמיד, מקום נידח עם אנשים טובים.  בדיוק כמו כרכורשייר. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על פוסט גלובאלי אחד ודי

  1. נעמה הגיב:

    איל שתהיה בריא.
    כל מלה בסלע!

  2. eyalkagan הגיב:

    נעמונת, שגרירת הפלך בהולנד הקרה והרחוקה, תבורכי גם את. כמה סימבולי שדווקא את תגיבי על פוסט גלובאלי.

    נשיקות מה' שחשבה עלייך היום. ד"ש למר ד'.

  3. galit הגיב:

    כמה עצוב זה כשמסתכלים על זה ככה אה… אני רק יכולה לקוות שלכל זה יש סיבה גדולה ונכונה שאולי לא ניראית לנו לעיין- כמו שאומרים חכמיינו:" הכל לטובה"… ואם לא אז אני לפחות מקווה שתמיד ישארו כמה בועות כאלה שנוכל להמשיך ולחיות בהם בשלווה.

  4. טליה הגיב:

    איזה פוסט יפה ועצוב .מזכיר לי נבואה אינדיאנית שראיתי באינטרנט
    only after the last tree has been cut down
    only after the last river has been poisoned
    only after the last fish has been caught
    only than you will find that money cannot be eaten
    אבל אני משתדלת להיות אופטימית, לאהוב את אלה שסביבי ולשתול עצים, עגבניות ומלפפונים

  5. רוביק הגיב:

    ויסלבה שימבורסקה, משוררת נערצת על ידי כתבה: "המאה העשרים שלנו הייתה צריכה להיות טובה מקודמותיה. היא כבר לא תספיק להוכיח זאת…
    קרו דברים רבים מדי שלא היו צריכים לקרות
    ומה שנועד לבוא, לא בא"

    מילותיה עוד רבות בשיר זה וקשות עד כדי כאב
    אני מאוד מקווה ובכסילותי הילדותית, עוד נוטה להאמין שבאמת המאה שהיא מדברת עליה, תהיה גרועה בהרבה מהמאה הנוכחית.

    אני מחזק את ידך שתמשיך בהתבוננותך המדקדקת בחיים סביבנו
    ושתשתף אותנו בה.

    "האל אמור היה להאמין סופסוף באדם
    טוב וחזק
    אך טוב וחזק
    עודם שני אנשים שונים"
    (תרגום: רפי וייכרט)

    שבת שלום ידידי הטוב

  6. rutut הגיב:

    כמה כואב הלב וכמה לא ברור למה ואיך אנחנו ממשיכים לעשות ילדים

  7. eyalkagan הגיב:

    אנחנו ממישיכם לעשות ילדים ולהביא אותם לעולם כי זה הטבע שלנו. אנחנו ממשיכים לייצר פצצות כי זה גם הטבע שלנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s