על רגל אחת

 את השנה החדשה פתחתי על רגל אחת או רגל וחצי למען הדיוק, אבל עם המון אנרגיה. למעשה את הרגל האחת אני סוחב עוד משלהי השנה שעברה.  בדיוק לפני שבוע, שיחקתי פַּר. לא פר הרבעה, אלא סתם פר עם ביצים (בניגוד לאחיו שסורס ולכן הוא מתקרא שור) שנכנס לקורידה ורואה לפניו את המטאדור שלו מנופף במטלית אדומה. פתאום, באמצע הריצה השנייה לכיוונו של רובּיניו, לוחם השוורים החביב ואחי לזירת המשחק, הרגשתי מין "פּאק" כזה ברגל.  במהלך שניה אחת עוד הספקתי גם להסתובב אחורה כדי לחפש מי חמד לו לצון וזרק עלי אבן על הרגל וגם להבין שתחושת הקריעה שהרגשתי בשריר התאומים של הרגל הימנית שלי, היא לגמרי משהו פנימי. לא אבן ולא נעליים, אלא סיבים שנתלשו מהשריר וסימנו לי "עד כאן". רבע שעה קודם לכן, עוד הספקתי לשחק את את המטאדור, ומתוך איזשהו דחף בלתי מובן, התקפלתי כמי שמרגיש את הדקירות של קרני השור ננעצות לו היטב בצלעות. יום קודם, קיבלתי טלפון מאיזשהו סוכן ביטוח שדחף לי לפני שנה, ביטוח נגד תאונות אישיות באיזה 8 שקלים לחודש. הפעם לא נתתי לו ממש צ'אנס ושילחתי אותו לדרכו הטלפונית, לא לפני שהטרחן הצליח להבהיר לי מהן 6 הקטגוריות מהן אני אמור להנות בשעה שאני סובל. אתם יודעים: נכות, תאונה, מוות ושאר מרעין בישין שלא בא לך לשמוע עליהם בצהרי יום נאה וקייצי באמצע החורף. וזה עוד לא הכל. שבוע קודם , אתון עיוורת, כתבה לי בתגובה לפוסט על העכברוש שהרגתי במו ידי באיבחה חדה כשל מטאדור, כי יכול להיות שבגלגול הקודם הייתי דווקא אני השור שהוכרע באיבחה אחת , וסיכמה את הנקודה הזו באמירה הכה נכונה כי "שום דבר לא מקרי".

מאחר וזו הייתה גם התחושה שלי, ששום דבר לא מקרי  ומאחר והיו לי לפני שלוש נבואות שמבחינתי הגשימו את עצמן, וכולן על רצף כרונולוגי אחד הזדרזתי להטיל את האשמה על סוכן הביטוח,שבעצם שיחת הטלפון שלו יצר מצע של התרחשויות קטסטרופליות שאחת מהן אכן התגשמה. ממילא אני מתעב סוכני ביטוח ועוד כאלו שעונים לשם צחי. אבל יותר מאוחר הבנתי שעצם הקריעה – עליה למדתי מהאורטופד שהחליט ללחוץ עליה ולהראות לי כוכבים באמצע היום- נובעת מדיסוננס מובנה שמובא כעת לפניכם: הראש חושב שאני בן 20 והגוף יודע שאני בן 42. הראש רץ  קדימה והגוף מ"שום מה" מתקשה להשיג אותו. והתוצאה הרי היא לפניכם. קרע בשריר, שבועיים ימי מחלה ושישה שבועות החלמה. את ההוכחה לכך שאני לא לבד, קיבלתי כשפגשתי את הנס, שהחליט לשחק כדורגל באתיופיה עם המקומיים ומצא את עצמו מדדה בסופו של יום, ללא גביע ,עם מקל ועם רגל במצב עוד יותר גרוע משלי.  כמה מאיתנו כנראה מסרבים לקבל את מגבלות הגיל והפיזיונומיה.

למרבה ההפתעה, כל האירוע הביזארי הזה לא הצליח לקלקל לי המסיבה שבה אני שרוי בשבועיים האחרונים. ניצלתי את ימי המחלה שקיבלתי כדי לקחת חופש של שעתיים. עם רגל מורמת וטון מתפנק צחקתי עד דמעות מסרט של ברוס ויליס שמשחק רוצח שכיר מזדקן שנכנע לרופא שיניים יורמי בהחלט. זה היה ב-8 בבוקר, ביום שלמחרת האינסידנט, בעשר כבר מצאתי את עצמי מתרגל קפיצות על רגל אחת. הרגל החלשה שלי. לכל אלו שראו אותי ברחוב, מדדה מבית הקפה לסניף של מכבי וחזרה, הסברתי שהפסדתי בהתערבות. באותו יום כבר חברתי למקל ההליכה השוויצרי שלי שהבאתי לפני 25 שנה מהאלפים, ומרוצה מאד מהלוק החדש , טבעתי מטבע לשון חדש OGP או On -Going -party. כן, אפשר לעשות בו הרבה שימושים, השני שליש הראשונים נשארים קבועים ורק הסיומת משתנה, כך לדוגמא, OGO זה On -Going-Orgasem ו- OGC זה On-Going-Cooking שנשמע הרבה יותר סקסי מאישה שתקועה במטבח כל השבוע  מהבוקר עד הערב. במילים אחרות, הנכות הזמנית שלי לא הצליחה לקטוע את רצף האירועים שבו הייתי מצוי אלא  באופן פרדוקסאלי הייתה חלק ממנו. וכך, למרות הרגל האחת, לא וויתרנו על מה שהגדרנו כמסיבת סוף שנה בעסק שלנו, או On-Going-Sale, שנמשכה מיום חמישי ועד אתמול והיתה מלווה בשורה של מפגשים שבהחלט הצדיקו את התואר שניתן לאירוע מלכתחילה. 

השיא של ההתרחשות שניתן להגדירה כ"רצף הנבואות שמגשימות את עצמן" הגיע בארוחת ערב השנה החדשה אליה הוזמנו על ידי בני הזוג ע' את ע'.  כבר כמה ימים שמסתובבת לי בראש מין סקיצה לסיפור על מישהו שמנהל חיים כפולים לגמרי. הזרעים ניבטו אחרי שראיתי את "הר ברוקבק" (ואני מקווה שאני לא הורס לאף אחד או אף אחת חלק מההנאה שתהיה מנת חלקה או חלקו כשהם יראו את הסרט הפיוטי הזה). חלקתי את הגיגי עם ה', אבל השארתי את  הנושא בצורה די גולמית ולא ממש מפותח. אנחנו יושבים אל השולחן, ופתאום מתפתחת לה שיחה. נ' שהיא חברה טובה שהגיעה לביקור מספרת על חברתה הטובה ג'וליה שבמשך שנים ניהלה רומן עם בחור מסוים. עד כאן, אין בזה כל חידוש. הוא כמובן היה נשוי. בסדר. גם על זה שמענו. אבל לא רק שהוא היה נשוי, הוא התגורר בדיוק  ברחוב המקביל. מכאן הטלנבולה התחילה להסתעף.  לג'וליה ולאותו בחור, שבמקרה הכרנו אותו, ונראה הכי סקוור אנד פייר, נולדה ילדה משותפת, שכמובן אשתו הנשואה לא ידעה על קיומה. היא אמנם ראתה אותה מידי פעם בגן המשחקים, אבל לא שיערה שאבי הילדה הוא בעצם בעלה. ג'וליה שבשלב מסויים מאסה בתפקיד שחקנית המשנה, אפילו שלחה לה מכתב שבו סיפרה לה על החדשות המרנינות ועל העובדה שבעלה מנהל למעשה במשך שנים שתי מערכות יחסים נפרדות ומקבילות. בשלב הזה לא יכולתי להאמין למשמע אוזני. אחרי הצהריים, עוברת לי מחשבה בראש, ובערב היא יוצאת לאור בדמותו של סיפור אמיתי מהחיים, שמתרחש לו במציאות ואף עולה על כל דימיון כי הסיפור לא נגמר בכך, אלא בנסיבות טראגיות הרבה יותר. ג'וליה נפטרה מסרטן, והבחור שבמשך שנים- הגם שראה את בתו באופן יום יומי אבל מעולם לא הודה בפניה שהוא אביה-אימץ אותה אל ביתו. וכך יצא, שהאישה הנבגדת מגדלת למעשה בביתה את בִּתָה של מי שניתן להגדיר כְּצָרָתָה. 

וכך, מבוסם קמעא,דיי משוכנע  ששום דבר לא מקרי  הלכתי לישון, לא לפני שהייתי שותף למסיבת יום הולדת וירטואלית (נחסכו ממני הריקודים) של מישהי שנולדה בראשון לינואר.  בבוקר, התעוררתי אל שנה חדשה,אמנם עדיין על רגל אחת אבל משוכנע שכל נבואה מגשימה את עצמה. מישהו אמר לי פעם , או שאולי אני המצאתי את  זה( אני כבר לא זוכר) שאיך שיראה היום הראשון של השנה שלך, ככה תיראה כל השנה.מהבחינה הזו אני בהחלט יכול להגיד שפתחתי את השנה ברגל ימין, אמנם כואבת אבל עדיין ברגל ימין. אם מישהו מזהה כאן סוג של דיסוננס הוא לא ממש טועה. ויחד עם זאת ,הצרימה הזו היא רק לכאורה, משום שהרגל הדואבת  אמנם מגבילה אותי בתנועה, אבל מאידך הנפש מתרוננת מהתחושה של  זמן הודו .  אני מזהה שיש משהו שלם בתוך החוסר שלמות הזה. בדיוק כמו ששוברים את הכוס בחתונות היהודיות כדי להזכיר  שבתוך השמחה הגדולה גם היה חורבן. ואולי זו כל התורה על רגל אחת. מכאן, כמו שאמר הלל הזקן,  בארמית וְאִידָךְ (והשאר) זִיל (לך) גְּמֹר (לְמד).

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על על רגל אחת

  1. miss v הגיב:

    נשמע טוב הרצף מחשבות שלך.יכול להיות שאתה באמת חי בהודו? ככה זה נשמע משני הפוסטים האחרונים שלך.וואו.עברו כל כך הרבה שנים מאז שהייתי בהודו ועדיין כשאתה אומר זמן הודו אני יודעת למה אתה מתכוון.פתח שיק שוק אצלך בחצר…וסגור עיניין

  2. eyalkagan הגיב:

    אני חי בכרכור שזה סוג של הודו לעניים או לעשירים תלוי מאיפה מסתכלים. בכל מקרה זו האחות הנחבאת אל הכלים והנסתרת של פרדס חנה שע"פ גבי ניצן מתקראת בפי חלק מתושביה "חנה-פראדאש" או "פרדס -חאפלה".

    ובנוגע לשיקשוק: אם ירצה השם ובעזרת השמש ביום שישי הקרוב, כלומר מחר ,יתקיים "פיקשוק" שזה השיקשוק בצורת פיקניק ללא מכירות, וזה יהיה גם צעד הפתיחה שיסתיים אינשאללה בהחזרתו של השיקשוק המקורי. שיקשוק בחצרות, זה נחמד, אבל זה לא שיקשוק. את מוזמנת.

  3. רוביק הגיב:

    הי הי אח שלי
    לקרוא אותך כותב זו חגיגה נעימה… לרוב משכיל אותי במשהו חדש, לעיתים מפתיע… לתעב סוכן ביטוח?!! "לתעב", בשביל מה זה טוב? ותראה, פתאום עלה לי רעיון… בגלל שאני עוקב מזה זמן אחרי הכתיבה שלך (העשירה, המפולפלת והחדה) ומשהו בי אומר לי שהיית יכול לקחת אותה צעד קדימה ונגיד לכתוב איזה רומן ובתוך הפוסט הנוכחי יש שם סיפור מדהים שנדמה לי שחברת אותו להזיה פרטית שהייתה לך… אז אולי מה שתעשה זה מצד אחד תמשיך עם הפוסטים המדהימים שלך ומהצד השני תתחיל לבנות לעצמך שלדה, נגיד לרומן… אה אה, מה אתה אומר? מתאים? אני מבטיח לקנות את הדראפט הראשון ביותר מעשרה שקלים

  4. eyalkagan הגיב:

    אח אח רוביק, אתה לא מפסיק לאתגר אותי.
    זו מחמאה גדולה עבורי,ביודעי איזה סוג של קורא וכותב אתה. התגובה שלך עוררה אצלי שאלה האם אפשר להגשים גם נבואות של מישהו אחר. ימים יגידו.

  5. טליה הגיב:

    תענוג לקרוא אותך , הצחקת אותי,
    גם אני חשבתי על עניין היום הראשון בשנה (האם הוא מסמל משהו לגבי השנה כולה) כשביליתי אותו בהכנת אינהלציות
    וכד'

  6. eyalkagan הגיב:

    האמת שזה תענוג לקרוא את כל התגובות האלו. בסוף אני עוד אשמין מנחת…

    אני מוכן לסייג את הכלל שלי: אם השנה מתחילה ברגל שמאל, היא תתהפך בהמשך ואם היא מתחילה הרגל ימין, היא תמשיך. רק בריאות.

  7. מחכה לכלב הגיב:

    מצטער שאני מתפרץ ככה בלי קשר.

    אבל כלב משוקולד אפשר לקבל.??

  8. eyalkagan הגיב:

    עדיקו,

    הצחקת אותי (זה כמו להיות בתוכנית "חייםש כאלה" ולנסות לזהות "מה אומר לך הקול הבא").

    עברו כל כך הרבה שנים ואתה עדיין מחכה… (אוי לאותה בושה). האמת היא שאתה אחד מבעלי החוב היחידים שיש לי, עכשיו תחליט מה אתה רוצה: להיות בעל חוב שלי (סוג של מעמד משל עצמו) או לאבד את המעמד הזה תמורת כלב משוקולד.

    בינתיים, תבוא פה אצלנו נחפש לך חתולה משוקולד (כשרה?).

  9. אנחנו מאותו הכפר. כמעט אותה בלורית.
    http://rosa.blogli.co.il/archives/220

    שריר תאומים קרוע, רגל ימין, כן כן. יכול להיות שאצלך זה יותר קל – לא הלבישו לך שום סד על הרגל? כלום? אתה רק "מקפץ"? אתה נוהג?
    אני שלושה חודשים אחרי והיום כמעט עשיתי תאונה כי החלטתי שלמרות שזה אוטומט אני אנסה ברגל שמאל ללחוץ על הברקס ורגל ימין על הגז, כי הימנית כאבה. שבוע ראשון שחזרתי לנהוג.
    ומה זאת אומרת הראש בן 20 הגוף בן 42? קצת לא ברור. השריר לא היה חם? מה הייתה התנועה שעשית? איך אתה יכול להימנע מכזה להבא?
    לא מסכימה עם הרופא. זה לא הגיל. זה לזכור מצב אחר של כושר ולחשוב שאתה שם. חוסר חימום מספיק, או מעבר נניח משבוע בלי תנועה ואכילת בונבונים לתנועה אינטנסיבית – משו כזה.

    מצטערת על השאלות הפורנוגרפיות. כל פרט בסיפור של הרגל שלך עושה לי את זה. מאז הפציעה פיתחתי התעניינות מגונה בשרירי תאומים קרועים.
    אני קרועה על הקריעה.

  10. eyalkagan הגיב:

    אתון, אני כבר לא שם. זאת אומרת הלכתי משם. על שתי רגליים. זה מאחורי. אולי זו העובדה שאני מחלים מהר ואולי זה כנראה לא היה כל כך נורא, בטח בהשוואה למה שקראתי אצלך. אגב, באופן פרדקוסאלי, אני חזרתי ל"למקום הפשע", כלומר, לאותו מקום בו התחלתי לקפץ על רגל אחת, ובאחלה מסיבה שהייתה שם, קיבלתי את האישור הסופי לכך שהרגל בסדר.

  11. מה אגיד לך, בקרוב אצלי. באיזה אופן משונה זה מעודד🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s