על רגל אחת

 את השנה החדשה פתחתי על רגל אחת או רגל וחצי למען הדיוק, אבל עם המון אנרגיה. למעשה את הרגל האחת אני סוחב עוד משלהי השנה שעברה.  בדיוק לפני שבוע, שיחקתי פַּר. לא פר הרבעה, אלא סתם פר עם ביצים (בניגוד לאחיו שסורס ולכן הוא מתקרא שור) שנכנס לקורידה ורואה לפניו את המטאדור שלו מנופף במטלית אדומה. פתאום, באמצע הריצה השנייה לכיוונו של רובּיניו, לוחם השוורים החביב ואחי לזירת המשחק, הרגשתי מין "פּאק" כזה ברגל.  במהלך שניה אחת עוד הספקתי גם להסתובב אחורה כדי לחפש מי חמד לו לצון וזרק עלי אבן על הרגל וגם להבין שתחושת הקריעה שהרגשתי בשריר התאומים של הרגל הימנית שלי, היא לגמרי משהו פנימי. לא אבן ולא נעליים, אלא סיבים שנתלשו מהשריר וסימנו לי "עד כאן". רבע שעה קודם לכן, עוד הספקתי לשחק את את המטאדור, ומתוך איזשהו דחף בלתי מובן, התקפלתי כמי שמרגיש את הדקירות של קרני השור ננעצות לו היטב בצלעות. יום קודם, קיבלתי טלפון מאיזשהו סוכן ביטוח שדחף לי לפני שנה, ביטוח נגד תאונות אישיות באיזה 8 שקלים לחודש. הפעם לא נתתי לו ממש צ'אנס ושילחתי אותו לדרכו הטלפונית, לא לפני שהטרחן הצליח להבהיר לי מהן 6 הקטגוריות מהן אני אמור להנות בשעה שאני סובל. אתם יודעים: נכות, תאונה, מוות ושאר מרעין בישין שלא בא לך לשמוע עליהם בצהרי יום נאה וקייצי באמצע החורף. וזה עוד לא הכל. שבוע קודם , אתון עיוורת, כתבה לי בתגובה לפוסט על העכברוש שהרגתי במו ידי באיבחה חדה כשל מטאדור, כי יכול להיות שבגלגול הקודם הייתי דווקא אני השור שהוכרע באיבחה אחת , וסיכמה את הנקודה הזו באמירה הכה נכונה כי "שום דבר לא מקרי".

מאחר וזו הייתה גם התחושה שלי, ששום דבר לא מקרי  ומאחר והיו לי לפני שלוש נבואות שמבחינתי הגשימו את עצמן, וכולן על רצף כרונולוגי אחד הזדרזתי להטיל את האשמה על סוכן הביטוח,שבעצם שיחת הטלפון שלו יצר מצע של התרחשויות קטסטרופליות שאחת מהן אכן התגשמה. ממילא אני מתעב סוכני ביטוח ועוד כאלו שעונים לשם צחי. אבל יותר מאוחר הבנתי שעצם הקריעה – עליה למדתי מהאורטופד שהחליט ללחוץ עליה ולהראות לי כוכבים באמצע היום- נובעת מדיסוננס מובנה שמובא כעת לפניכם: הראש חושב שאני בן 20 והגוף יודע שאני בן 42. הראש רץ  קדימה והגוף מ"שום מה" מתקשה להשיג אותו. והתוצאה הרי היא לפניכם. קרע בשריר, שבועיים ימי מחלה ושישה שבועות החלמה. את ההוכחה לכך שאני לא לבד, קיבלתי כשפגשתי את הנס, שהחליט לשחק כדורגל באתיופיה עם המקומיים ומצא את עצמו מדדה בסופו של יום, ללא גביע ,עם מקל ועם רגל במצב עוד יותר גרוע משלי.  כמה מאיתנו כנראה מסרבים לקבל את מגבלות הגיל והפיזיונומיה.

למרבה ההפתעה, כל האירוע הביזארי הזה לא הצליח לקלקל לי המסיבה שבה אני שרוי בשבועיים האחרונים. ניצלתי את ימי המחלה שקיבלתי כדי לקחת חופש של שעתיים. עם רגל מורמת וטון מתפנק צחקתי עד דמעות מסרט של ברוס ויליס שמשחק רוצח שכיר מזדקן שנכנע לרופא שיניים יורמי בהחלט. זה היה ב-8 בבוקר, ביום שלמחרת האינסידנט, בעשר כבר מצאתי את עצמי מתרגל קפיצות על רגל אחת. הרגל החלשה שלי. לכל אלו שראו אותי ברחוב, מדדה מבית הקפה לסניף של מכבי וחזרה, הסברתי שהפסדתי בהתערבות. באותו יום כבר חברתי למקל ההליכה השוויצרי שלי שהבאתי לפני 25 שנה מהאלפים, ומרוצה מאד מהלוק החדש , טבעתי מטבע לשון חדש OGP או On -Going -party. כן, אפשר לעשות בו הרבה שימושים, השני שליש הראשונים נשארים קבועים ורק הסיומת משתנה, כך לדוגמא, OGO זה On -Going-Orgasem ו- OGC זה On-Going-Cooking שנשמע הרבה יותר סקסי מאישה שתקועה במטבח כל השבוע  מהבוקר עד הערב. במילים אחרות, הנכות הזמנית שלי לא הצליחה לקטוע את רצף האירועים שבו הייתי מצוי אלא  באופן פרדוקסאלי הייתה חלק ממנו. וכך, למרות הרגל האחת, לא וויתרנו על מה שהגדרנו כמסיבת סוף שנה בעסק שלנו, או On-Going-Sale, שנמשכה מיום חמישי ועד אתמול והיתה מלווה בשורה של מפגשים שבהחלט הצדיקו את התואר שניתן לאירוע מלכתחילה. 

השיא של ההתרחשות שניתן להגדירה כ"רצף הנבואות שמגשימות את עצמן" הגיע בארוחת ערב השנה החדשה אליה הוזמנו על ידי בני הזוג ע' את ע'.  כבר כמה ימים שמסתובבת לי בראש מין סקיצה לסיפור על מישהו שמנהל חיים כפולים לגמרי. הזרעים ניבטו אחרי שראיתי את "הר ברוקבק" (ואני מקווה שאני לא הורס לאף אחד או אף אחת חלק מההנאה שתהיה מנת חלקה או חלקו כשהם יראו את הסרט הפיוטי הזה). חלקתי את הגיגי עם ה', אבל השארתי את  הנושא בצורה די גולמית ולא ממש מפותח. אנחנו יושבים אל השולחן, ופתאום מתפתחת לה שיחה. נ' שהיא חברה טובה שהגיעה לביקור מספרת על חברתה הטובה ג'וליה שבמשך שנים ניהלה רומן עם בחור מסוים. עד כאן, אין בזה כל חידוש. הוא כמובן היה נשוי. בסדר. גם על זה שמענו. אבל לא רק שהוא היה נשוי, הוא התגורר בדיוק  ברחוב המקביל. מכאן הטלנבולה התחילה להסתעף.  לג'וליה ולאותו בחור, שבמקרה הכרנו אותו, ונראה הכי סקוור אנד פייר, נולדה ילדה משותפת, שכמובן אשתו הנשואה לא ידעה על קיומה. היא אמנם ראתה אותה מידי פעם בגן המשחקים, אבל לא שיערה שאבי הילדה הוא בעצם בעלה. ג'וליה שבשלב מסויים מאסה בתפקיד שחקנית המשנה, אפילו שלחה לה מכתב שבו סיפרה לה על החדשות המרנינות ועל העובדה שבעלה מנהל למעשה במשך שנים שתי מערכות יחסים נפרדות ומקבילות. בשלב הזה לא יכולתי להאמין למשמע אוזני. אחרי הצהריים, עוברת לי מחשבה בראש, ובערב היא יוצאת לאור בדמותו של סיפור אמיתי מהחיים, שמתרחש לו במציאות ואף עולה על כל דימיון כי הסיפור לא נגמר בכך, אלא בנסיבות טראגיות הרבה יותר. ג'וליה נפטרה מסרטן, והבחור שבמשך שנים- הגם שראה את בתו באופן יום יומי אבל מעולם לא הודה בפניה שהוא אביה-אימץ אותה אל ביתו. וכך יצא, שהאישה הנבגדת מגדלת למעשה בביתה את בִּתָה של מי שניתן להגדיר כְּצָרָתָה. 

וכך, מבוסם קמעא,דיי משוכנע  ששום דבר לא מקרי  הלכתי לישון, לא לפני שהייתי שותף למסיבת יום הולדת וירטואלית (נחסכו ממני הריקודים) של מישהי שנולדה בראשון לינואר.  בבוקר, התעוררתי אל שנה חדשה,אמנם עדיין על רגל אחת אבל משוכנע שכל נבואה מגשימה את עצמה. מישהו אמר לי פעם , או שאולי אני המצאתי את  זה( אני כבר לא זוכר) שאיך שיראה היום הראשון של השנה שלך, ככה תיראה כל השנה.מהבחינה הזו אני בהחלט יכול להגיד שפתחתי את השנה ברגל ימין, אמנם כואבת אבל עדיין ברגל ימין. אם מישהו מזהה כאן סוג של דיסוננס הוא לא ממש טועה. ויחד עם זאת ,הצרימה הזו היא רק לכאורה, משום שהרגל הדואבת  אמנם מגבילה אותי בתנועה, אבל מאידך הנפש מתרוננת מהתחושה של  זמן הודו .  אני מזהה שיש משהו שלם בתוך החוסר שלמות הזה. בדיוק כמו ששוברים את הכוס בחתונות היהודיות כדי להזכיר  שבתוך השמחה הגדולה גם היה חורבן. ואולי זו כל התורה על רגל אחת. מכאן, כמו שאמר הלל הזקן,  בארמית וְאִידָךְ (והשאר) זִיל (לך) גְּמֹר (לְמד).