ג'ורג' מוסטאקי

 4.1.08, עשרים שנה בדיוק למותו של אבי. עשרים שנה, ותמיד יורד גשם ביום הזה. 

 *********

 ג'ורג' מוסטאקי

"בוא שמע, האהבה חיה", הוא שר והלב שלי לא הפסיק לרעוד. הוא עמד שם על הבמה ושר את זה פעמיים, את השיר. אבל על השורה הזו הוא חזר ושב וחזר כמו מישהו שיודע ורוצה ללמד ואולי לשכנע שהאהבה עדיין חיה. עטוף בהילה שמאירה את יופיו הוא פשוט עמד ושר בקול של אדם שראה כבר הכל. והקהל שמע, ושר איתו, נזכר בימים אחרים, כשהייתה אהבה.הרבה אהבה הייתה שם בהופעה של ג'ורג' מוסטאקי, בהיכל שנראה בדיוק כמו אולימפיה בפריס, ושאחרי זה יתברר שהוא בכלל נמצא בראשון לציון. כל כך הרבה אהבה עד שיכולת להרגיש את זה דרך הטלויזיה בשתיים וחצי בלילה. לא שהייתי באולימפיה, אבל אני בטוח שככה היא נראתה בימי הזוהר שלה. בדיוק כמו בהופעה האחרונה של ז'ק, שיש לי בוידאו ושאני מוציא אותה כשבא לי לבכות ולהיזכר באבא. ג'ורג' פשוט עמד שם, וידעת שהוא נותן את אחת מאותן הופעות שאתה תיקח איתך לכל החיים. בדיוק כמו ההופעה של דילן בנמל חיפה, עם האור הצהוב והמתעתע והרוח שעפה בין הספינות למכולות שגרמה לי לחשוב שאולי זו בכלל הרוח של דילן שמנגנת והוא בכלל במקום אחר עכשיו.

הילה התאהבה בו ממבט ראשון, היא אמרה שהאצבעות שלו מרחפות מעל הגיטרה והמוסיקה פשוט יוצאת ממנה ומתנגנת מעצמה. הוא עמד שם בלבן של ים תיכון מגלגל את הצרפתית לאוויר, עם זקן לבן, ואני ידעתי שככה אבא בטח היה נראה – עם הגוף הקטן והרזה שלו – אם הוא היה מגיע לגיל 70. הילה בעצם אהבה את אבא, כמו שהוא היה אוהב אותה אם הם היו נפגשים. אבא אהב את אותם הדברים שהילה אוהבת, את הדברים שאני בטוח שגם ג'ורג' אוהב. קפה, סיגריות, שקט. אבא רק רצה שקט ושיעזבו אותו במנוחה. אבל ג'ורג' צריך גם את הקהל. יש לו מה לספר. על אהבה, חירות, חופש וחברות. את הבסיס, מה שאנחנו נוטים לשכוח ובשביל זה יש מי שיזכיר לנו. מחיאות כפיים. אוהבים אותו, את ג'ורג'.

 קניתי להילה את הדיסק. היא התאכזבה כי מוסטאקי צעיר בו בשלושים שנה. זה בערך הזמן שייקח לו להגיע להופעה בראשון. היו צריכות לעבור שלושים שנה, עד שהמבט של הילה ישזוף את ג'ורג' וזו בהחלט הייתה אהבה ממבט ראשון. בהבדל של שלושים שנה , גם אבא וגם היא אהבו את ג'ורג'. אותן אהבות כבר אמרנו.

"את חירותי", היא קפצה פתאום, מזהה את Ma Liberte, "הוא שר את השיר שאני שרתי כל השנים", היא אמרה, "בסוף, מוסטאקי מגיע אלי הביתה עם השיר הזה", היא הוסיפה, "עכשיו, הכל ברור". אני אמרתי מבלי לדעת בדיוק, אבל בתחושה, שאני חושב שמוסטאקי היה דיסידנט, שזו מילה שאני אוהב. יש לה ריח של רוסיה, של מתנגדי משטר, ולהילה זה נשמע הגיוני כי במילים של השיר בעברית הוא בורח בלילה וגם מוזכר שם כלא. ואז קלטתי שמחלמת אזרחים או שלטון של קצינים יכולים לקרות גם במדינות מתוקנות לכאורה. ופתאום זה נראה כל כך רומנטי, שנות השבעים האלו. תיאודורקיס, חג'ידאקיס, מוסטאקי, קוסטה גבראס, זד. כל השמות האלו. אני לא ממש בטוח שכשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. לפחות ביוון, הם לא נאלמו, למרות שרבים וטובים אחרים נעלמו. הדיסק שקניתי להילה, גם הוא היה משנות ה-70. הופעה חיה, בדיוק כמו ההופעה בראשון. רק שהפעם , שבעים כבר היה הגיל של ג'ורג'. את ההבדל הזה, היא הרגישה. אני אוהב את שתיהן, באותה מידה. אולי בגלל שאני מזל מאזניים. אבל לא רק, אלא בגלל שאני נהנה מהרצף. מהדרך. יש מי שאוהב לקבל את כוס הוויסקי לשולחן. אני, לעומת זאת, מוכן  לחיות בתוך חבית עץ אלון 15 שנה עד שאני אחליק במורד הגרון של מישהו שיידע להעריך את הטעם שלי, או להיות לחם לבן כזה של חריימה שהיינו אוכלים אצל טובה, מרוח בחרדל פיאו שנבלע עם לשון של עגל בפה של מתקין דודי שמש ביום שישי אחרי הצהריים אצל יוסי בירה. גילי שחק אומר שממשיכים לייצר את החרדל רק בשביל יוסי בירה. אפילו שהוא כבר מת. הם מייצרים חזרת בצבע סגול וחרדל בצבע צהוב. הרבה צבעי מאכל. במיוחדהחרדל שתמיד נראה כמו שפורפרת צבע, כזו שמביאים לילדים בגן. צבע צהוב חזק. במפתיע הוא טעים, החרדל. טוב, הכל טעים אצל יוסי בירה. הבירה במיוחד. 50 שנה מגישים שם בירה. יודעים להגיש. מכבדים את הבירה. יש להם תודעת שירות מפותחת , כמו שאומר ניר, אח של הילה. האותנטיות עושה את הבדל . וג'ורג' שנראה כמו  וויסקי ישן וטוב, עומד שם עם הגיטרה ועושה אהבה עם הקהל. 

הוא שר את זה פעמיים, את השיר שאני קורא לו "זמן החיים", כי אני לא מדבר צרפתית, אבל רק אלוהים יודע כמה אני רוצה לשיר את הצרפתית הזו. אבא אמר שאני מדבר כמו כושי. מה לעשות, לפני שלושים שנה, כשאמרו כושי התכוונו למישהו מאפריקה. לא היה בדיוק מי שיתקן. גם הוא נולד באפריקה. צפון אפריקה. מרוקו. קזבלנקה. בית לבן, זה מה שיוצא אם מתרגמים את זה מספרדית. דאר- אל -ביידה, בערבית. שנים נאלצתי להסביר שהוא אמנם ממרוקו, אבל הוא לא מרוקאי. הוא בן של מהגרים מרוסיה ופולניה. סבא שלמה, שלמד משפטים בסורבון והיה עורך דין גדול במרוקו, נשלח לשם על ידי הקונגרס הציוני, ואבא פשוט נולד וגדל שם, עד שעלה בגיל 13 לארץ. הילד הראשון שהגיע ממרוקו לארץ,כדוגמא אישית לקהילה, שניתנה על ידי סבי. אבל לך תסביר את זה כל פעם שמישהו שואל אותך איפה אבא שלך נולד.

אני לא רציתי לדבר כמו כושי עם מבטא. רציתי לדבר כמו שרק צרפתים מדברים. כמו באפוסטרוף, כמו שאבא היה מדבר בימי החג שבהם היינו עוזבים את הכל ונוסעים לקונסוליה הצרפתית, אוכלים קרואסון באֱקְלֵר, שם למטה בכניסה לבניין מגדלור, ועולים למעלה לשטיחים החרישיים של הקונסוליה,נותנים לו להרגיש צרפתי ליום אחד. מאז שהוא מת, אני מדבר איתן באנגלית, עם הצרפתיות האלו בקונסוליה שנראות כמו איזבל הופרט, מנסה להבין את הצרפתית שלהן שתמיד נשמעת לי מובנת. לך תסביר להם, שהסבא שלי, נלחם עבור המדינה שלהם במלחמת העולם הראשונה וקיבל  בעקבות כך אזרחות בשנת 1920, דיבר כנראה גם הוא במבטא, ובגללו אני צרפתי. אני צרפתי, ושיקפצו לי כל האנטישמים האלו. מאיפה אני מכיר את מוסטאקי אם אני לא צרפתי, או את ברסאנס, או את ברל, פרננדל, בורביל, ז'אן גבן, בלמונדו. כל הגיבורים של אבא. ז'אן וולז'אן או קווזימודו שורדית אחותי בכתה כל הלילה כי הוא מת ואבא אמר שבהלוויה שלו היא לא תבכה כל כך הרבה. אבל היא בוכה. כמו כולנו, כשיש לנו זמן להיזכר ולהתגעגע.

גם אני וגם הילה ידענו שאי אפשר שלא להבין על מה הוא מדבר, האיש בחולצה ובמכנסיים הלבנים, עם הקפל המגוהץ לאורך הרגל ועם החגורה הלבנה הדקה כמו אלו שאבא היה קונה אצל רפי שבחנות הבגדים שלו, הייתה תמיד האופנה הצרפתית האחרונה. שיק קראו לחנות. בצרפתית זה כרגיל נשמע יותר טוב. לאבא היה את השיק ומכנסיים הוא היה קונה רק אצל רפי. וגם חגורות מעור, דקות כאלו עם אבזם. עד שהוא לא היה מוצא את החגורה שאותה הוא מחפש, הוא לא היה רגוע. האמת היא שהוא אף פעם כמעט ולא היה רגוע. טרוד תמיד בענייני הבית הישן ברחוב המייסדים 4. לימון שממנו הוא ניסה לעשות לימונדה כדבריו. זה היה הצלב שאיתו הוא הלך לכל מקום, לא נותן לו מנוח בַּוִיָה דולורוזה הפרטית שלו. והחגורה הזו, התעופפה פעם או פעמיים באוויר. אבל אנחנו היינו זריזים. אני ואחותי. כבר כשהרעם של הצעקה התחיל להתגלגל, היינו בחוץ בקפיצה מהירה מעל המרפסת, תמיד מסתכל אחורה לראות שהיא שם.

והוא שר, וכל הקהל שכן הבין את המילים והתרפק עליהם, שר איתו. איש אחד עומד על במה, שר, ואלפיים איש או שלושת אלפים, או לא משנה כמה, שרים איתו בעיניים נוצצות עם לחלוחית. נזכרים איך  הוא היה שם -במרוקו, בטנג'יר, בטוניס ובאלג'יר, באלכסנדריה, בסלוניקי, במרסיי – איתם. היה מאוחר, כמעט שלוש. הילה הלכה לישון. ואני בכיתי על הזמן שעבר ועל הזמן שנותר.ג'ורג' שהמתין לסיום מחיאות הכפיים, אמר תודה "לחברי מנדי", בעברית עם ח' חותכת של צרפתים וסימן לאורקסטרה ושר את זה שוב, בלי גיטרה, בלי כלום, כמו תפילה. זה הזמן לחיות, לאהוב.

"זה שיר שכתבתי עם מנוס חאג'ידאקיס", הוא אמר לקהל ולקח את הבוזוקי לשיר האחרון. על מה הוא שר, אין לי מושג. זה היה געגוע לבית, למולדת. בן אדם יכול לשיר ארבעים או חמישים שנה בצרפתית ולא לשכוח מאיפה הוא בא. בדיוק כמו האנשים ביציע, שלמדו בבית הספר בצרפתית ועדיין סופרים בשפה אותה לימדו אותם לספור, למרות שהם גרים כבר חמישים שנה בבת ים או בנתניה. והוא שר והקהל שר איתו כמו במסיבה משפחתית כשמישהו מחליט לקחת את הגיטרה ולשיר. ואיש אחד עם חולצת לקוסט בצבע בז' ומשקפיים מרובעות שלא מסתירות את האור בעיניים, שכבר שר את השיר הזה פעם בחיים שלו, שר איתו בקול גדול במיוחד. הם שרו ביחד. ג'ורג' מהבמה והאיש מהקהל. ומוסטאקי נתן לאיש לשיר את שירת חייו, שם מתוך הכיסא שלו בשורה השביעית, בקול בריטון עמוק שלא פספס אף תו בבוזוקי של ג'ורג'. ואחרי שהם החליפו בתים ומבטים, הקהל מחא כפיים והוא מחא בחזרה, יודע שאת ההופעה הזו הוא ייקח איתו לתמיד,לילדים, לחברים, לנכדים, למי שהיה שם ולמי שעוד יישמע את הסיפור על הלילה בו הוא וג'ורג' שרו ביחד. וכשהתקרה רעדה ממחיאות הכפיים, מקריאות הבראבו בקהל, והיאסו בבית, גורג' קד קידה , והלך. עבודה של מלאך. המלאך גבריאל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על ג'ורג' מוסטאקי

  1. galit הגיב:

    אוי איילי איילי, ניגמרו לי המילים…

  2. eyalkagan הגיב:

    האמת היא שנוכח התגובה המרגשת שלך גם לי אין ממש מילים להחזיר חוץ מאלו שנכתבו למעלה בסיפור. תודה.

  3. רונית הגיב:

    כן.. אתה משורר. אולי תוסיף לפוסט איזה יוטיוב של ג'ורג'? בטוח אפשר למצוא..

  4. eyalkagan הגיב:

    הוספתי כבר בעת הכתיבה. כל מה שמודגש בירוק, זה קישורים. Ma Liberte של מוסטאקי, תיאודורוקיס, ושיר הנושא של זד(Z) שמושר על ידי מריה פראנטורי, זמרת מחאה יווניה, בקונצרט שצולם ממש קצת אחרי סיום שלטון הקצינים והדיקטטורה. שימי לב לקהל.

  5. miss v הגיב:

    מה יש לנו חוץ מאהבה ושירים ישנים ? מה יש לנו חוץ מחלומות ודמיונות שווא ? קראתי את הסיפור אין ספור פעמים וכמו אותו וויסקי הוא משביח עם השנים. הייתי נותנת הרבה כדי שנשב אתה ואני…על אותה כוס וויסקי ונחליק במורד המילים …אני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליך כמו אליו בשבילי הוא לפעמים נמצא יותר ממך…מוזר…תמיד יורד גשם…

  6. פראולה הגיב:

    אני גדלתי על ז'ק ברל וז'ורז' ברסנס ועל יוסי בנאי שר את שניהם, והקישור המצוין לשיר של מוסטאקי הוביל אותי לשמחתי גם לביצוע מפיל של ז'ק ברל ל"הנמל באמסטרדם". קבל
    http://ca.youtube.com/watch?v=pk7YxDzjTxA&feature=related
    הוא הוא הקוסם, או כמו שמורן תגיד "יפה לו מכוער"…

  7. eyalkagan הגיב:

    שלום פראולה.

    אני מכיר את הביצוע האלמותי של ז'ק ל"נמל אמסטרדם"  באולם אולימפיה בפריז, ואת ה"גורילה" של ברסנס, וגם את "לה בוהם" של אזנאבור, ולא נקפח את מונטאן עם "עלי שלכת" של פרוור, וכמובן את הביצועים של בנאי לשירים של ברסאנס ושל מוסטאקי.

    כולם אהובים עלי, גם אם ברל הוא באמת ה"מכשף". הרבה יותר מכשף מקוסם. ועל זה יעידו אהובותיו כמעט בכל נמל ונמל.ובטח ובטח אישתו החוקית.

     תודה לך. 

  8. יעלה הגיב:

    עכשיו קראתי אני גדלתי עם כל מיני תקליטים עם טעמים שונים מתקופות שונות , 3 אחים משני צידי שנות ה70 חינוך מוסיקאלי אקלקטי מרחמנינוף גולדן גייט ביטלס סאן רמו הו סאן רמו וגם מוסטאקי שגרם לי להרגיש צרפתיה לרגע עם כל האודור אחר כך הייתי באולימפיה
    פאס פאס לה טום…
    הכתיבה שלך נוגעתתתתת באותם מקומות אחרת אבל דומה. חם

  9. רונית הגיב:

    יאללה בנאדם, תכף פברואר. שחרר עוד מהזהב המילולי שלך..

  10. יעלה הגיב:

    לך תסביר למה אין עוד פוסט, נתתי לך כמה שעות!!
    ככל שיהיו יותר פוסטים זה מקרב אותנו לנובלה הראשונה שלך אז נא!!
    צמאים!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s