Around the Block

"אז עכשיו אתה נח לך על זרי הדפנה", כותבת לי טלינקה, בטוקבק שסוגר את "סוגר שנה", "יאללה, תכתוב כבר".  מה שמצחיק הוא שבמסגרת עירוב התחומים שבין הוירטואליה לעולם המציאותי , אני גם רואה אותה יום אחרי, ולא יכול שלא לעקוץ אותה. " המגיבים שלי מרשים לעצמם יותר מידי, אולי הגיע הזמן שאני אתחיל להשתמש באופציית העריכה שנתונה לי ", אני אומר לה תוך כדי חיבוק וחיוך. "זה הכל מאהבה " היא מחזירה לי רגע אחרי שהיא חוזרת מטקס החלפת זרעים כחלק מהמשנה הפרמה-קלצ'רית שלה, כולה שִׂמְחָה כאילו שהיא מצאה את האוצר של הסיירה -מדרה ולא עוד כמה גרעיני דלעת ואבטיח."איזה נח ואיזה זרי דפנה", אני אומר לה ,"אני מוכן לנוח שבוע עכשיו, כמו פקיר על מיטת קוצים. אני בכלל חושב שלדפנה יש קוצים, לא?". "אולי קטנים", אני שומע אותה אומרת לי מרחוק בעת שהיא עושה את  דרכה לשיחה עם ה', שצריכה לפרוק מטענים.

זהו. שאני לא נח. וגם לא כותב. יש לי בלוק. חסימה. בְּלוֹקֶה בצרפתית. מחסום בין הראש לבין היד. חומת ברלין. חומה סינית. חומת מגן. הכל תופס. אני בסוג של ויכוח עם עצמי. רק לפני שבוע, רוביניו החליט שאני יאיר לפיד. "לא חשבתי עליך ככזה עד שאמרת לי שאתה אוהב להיות אהוב. גם הוא ככה". "תודה", אני אומר לו בסרקאזם, "קללה יותר טובה מזו לא יכולת למצוא, יאללה צא מהאוטו". "אני " , אני מתווה בקולי סימן שאלה, לאחר שהסכמתי שהוא ימשיך לשבת איתי במזגן, ולא יושלך לחום הלוהט שבחוץ, "אני , יאיר לפיד", אני מוסיף עוד סימן שאלה, ממאן להאמין לגזר הדין שנחרץ זה עתה. "אמרת, שאתה מחפש הרמוניה, וגם הוא כותב בלי להרגיז אף אחד", הוא ממשיך לשטוח את משנתו, "ומאחר שאתה לא רוצה להעמיק פנימה כי אתה לא רוצה לדרוך על יבלות , אז אתה לא שונה ממנו". " אני חי בינות לאנשים. אם אני אכתוב את כל מה שאני רואה,אנשים לא רק שלא ידברו איתי, הם גם לא יסכימו להיות חופשיים איתי . יש מחיר לרצון להעמיק פנימה",  אני מסביר לו, " אני לא בטוח שאני רוצה לשלם אותו."

" מה שלום אדון דיפלומט", כותב לי אדון מונץ במייל, אחרי  תקופה שלא דיברנו, כאילו קורא את מחשבותי הכלליות ומכוון אף הוא שלא במודע ואולי במודע לבטן הרכה שלי. אני מרגיש תחת אש. ידידותית. של כוחותינו . אבל עדיין אש. אני נזכר בדוגמא ששטחתי בפניו של רוביניו. לפני כמה שנים, למעשה על השבוע הראשון שהתחלתי לעבוד בעיתון, נפל לי סיפור מעולה לידיים. יועץ משפטי עתיר קשרים, שהיה בין היתר עורך הדין  של  חברה ממשלתית , מכר את עתודות הקרקע האחרונות של החברה סביב ים המלח לשותף סמוי שלו, במחיר מוזל, מבלי ליידע  אף אחד שמי שיקבל את הקרקע ואחרי זה גם הרבה כסף, זה הוא. אחלה סיפור. קלאסי.  פרסמנו אותו תחת הכותרת "סדום ועמורה". העניין הוא שבמסגרת העבודה על אותו תחקיר,  התברר לי די מהר שאני מכיר את בנו של היועץ.  אפילו בדקנו את האפשרות לעבוד ביחדמספר שבועות קודם לכן, ועוד לפני שידעתי שאני מתחיל לעבוד כעיתונאי. מן הון להון (אם להשתמש בשפת המזרח הקרוב, שמתאימה ככפפה ליד לסיטואציה, שכן בהון עסקינן), מצאתי את עצמי מוזמן אחר כבוד בצהרי היום לפגישה מכרעת  עם היועץ ובנו, למען יוכלו לשכנע אותי שטעות בידי, וכל פרסום העניין יעשה עוול גדול לבן אדם. זו לא הייתה הפגישה הכי נעימה בעולם. היועץ עתיר הפימות , ישב מולי, ואני -אם להיות עדין- טיגנתי אותו ללא רחם. מלפנים, מאחור ומהצדדים. לא היה לו לאן לברוח, ויכולת לראות את זה על פי מעגלי הזיעה שהלכו והתרחבו בבתי השחי שלו, הולכים ומכתימים  את בד הכותנה התכול והמשובח של החולצה הקצרה, אותו הוא לבש בבוקרו של היום הקיצי שעתיד להפוך לעתיר נוזלים. היה חם שם בחדר, למרות שהמזגן ניסה לקרר במקצת את האווירה. פרסמנו את התחקיר בסופו דבר , ואפילו קיבלתי את הכותרת הפותחת של מוסף הסופשבוע. פתיחה נהדרת ומרשימה למישהו שהגיע למערכת רק שבועיים קודם. זו הייתה שירת הברבור שלי.  הבנתי את המשמעות של הבידוד החברתי אליו אני אכניס את עצמי במידה ואמשיך באותה דרך. ואני, אוהב אנשים אני. אוהב את האינטרקציה החברתית. את השיחה הקטנה, את  המבט בעיניים. את החלפת הסוד. וגם את חשיפתו. שניהם דרים בכפיפה אחת אצלי.

אני סוגר שנה ומשתהה. המים העמוקים אליהם אני מבקש לקפוץ, קורצים לי. אני מבקש לקרוע את המסיכות , לעשות את הרמת המסך, לחשוף את המהמורות והתהומות, להגיע לפינות האפילות של הנפש. למקומות שבהם שוכב האבק, באין רואה ובאין מפריע. ואני עוצר. שירי, האוחזת בידית , מספרת לי, שבמשך שנה מחייה בעת שהשתתפה בפרוייקט שנקרא "שולחן משפחתי", היא התבקשה כחלק מבחינת הגבולות הפנימיים שלה ושל החבורה שסבבה אותה להגיד לכל אחד מה היא באמת חושבת עליו. וכך במשך שנה היא אמרה לאחד שמסריח לו מהפה ולשני שהוא קמצן ולשלישי שהוא במאי גרוע שלא מבין מהחיים שלו. וכן הלאה וכן הלאה. היא הייתה צעירה יחסית , הרמונית מטבעה ובעלת כושר ספיגה והכלה של הסובב אותה. זה היה ניסוי מורכב  שהותיר בכולם תובנות עמוקות ואני מניח שגם צלקות.

אני סוגר שנה ומתקשה לפתוח חדשה, כי אני מוטרד. מוטרד מהאפשרות שאם אבחר בטוטאליות המוחלטת- בזו שקורצת ללא מעט אנשים שסבורים שזו הדרך ואין בִּלְתָה- אני אפגע בלא מעט אנשים, ואולי דווקא באותם אנשים שכה מקדשים את הטוטאליות, שכן לא פעם הם הראשונים להפגע, בבחינת ה"קוזאק הנגזל". מצד שני, גם דרכו העיתונאית של יאיר לפיד- דרך הביניים המלוקקת והמשומנת מג'ל, המאוסה עד לזרא מעודף סכריניות והממאנת  לטבול ברפש ובסחי – היא לא דרכי. היא מעוררת בי בוז.  אני חוזר לנקודת ההתחלה. אני עומד בפני קיר. קיר של בלוקים. בלוק של קיר.  אני יכול לטפס מעליו, אני יכול לעבור דרכו, ואני  יכול לעשות עוד משהו. אני יכול לכתוב עליו .כן, תרתי משמע. זה מה שאני עושה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על Around the Block

  1. עומר הגיב:

    יפה אייל. אי אפשר היה לבקש פתיחת שנה מתוחכמת וטובה יותר. ותמשיך להיות נחמד – אין עודף נחמדות מסביב. מה רע?

  2. eyalkagan הגיב:

    א. תודה.

    ב. זה לא עניין של להיות נחמד או לא נחמד (למרות שנחמד תמיד מתקשר לי אינטואיטיבית לחיית מחמד), זה עניין של התאמה.

    אני יכול להעביר אישה מבוגרת את הכביש או לתת למישהו עם שני מצרכים לעבור אותי בתור לקופה בסופר. זה יהיה מאוד נחמד מצידי, אבל אין שום קשר בין זה לבין הכתיבה שלי או יותר נכון לצורך שהיא ממלאת ולביטוי שלה.

  3. y1313 הגיב:

    מצאת דרך אלגנטית ויאיר לפידית להתייסר בפרהסיה?!!
    ועכשיו נודה לך בדחילו..שלא כיסחת לנו את הצורה על כל מה שראית עד כה ולא גילית לנו??
    בדוק את מניעיך הנאצלים בשם האמת, ותבל אותה בדבש וקינמון אבל שוט (רייט) דונט טוק.. מצידי תעשה הרחקה ותספר על הג'ונגל שגרים בו סנאית ונמר או שועל ,אבל אל תתחכם ואל תתחסד לנו למרות שאתה עושה את זה בכתבה משובחת כרגיל , אז זהו כתבת גם על זה, נגמרו הכיסויים שהם במילים ולא מבד..אני אקנה לך שמן ברילנטין וחגורה לבטן הרכה (אגב הגיע הזמן..טוטייק א וולק לחיזוקה..לא?)ויאללה כבר
    אוהבת אותך כתמיד יושבת בבונקר ומחכה להפגזה

  4. eyalkagan הגיב:

    "עֵת לַחַשוֹת וְעֵת לְדַבֵּר" (קהלת ג, ז).

  5. y1313 הגיב:

    אם בציטוטים אז הנה עוד אחד..
    "עצות לשר המשפט":
    "כמו אהבה שלא צריכה סיבה כך גם צדק אמיתי הוא מעבר לחוקים
    אל תחשוב על חוק חשוב על חסד
    אל תהיה פילוסוף פשוט תהיה אדיב וזכור כי צדק בא מאהבה
    תרבות מתנשאת היא תחילתו של התוהו
    למדנות ופולחן הם ראשיתה של כסילות
    כשהחסד אובד מגיע תורה של אהבת אנוש
    כשאהבת אנוש אובדת בא תור הצדיקות
    בהעדר צדיקות מגיע פולחן
    הפולחן הוא סבלנות שהתערערה אמונה שנחלשה וראשית מבוכה"
    לאו טסה
    דבר מתי שתדבר -אחי – אני ממתינה .אולי תתפוס אותי בלתי מוכנה אבל תמיד מוכנה

  6. חני הגיב:

    אייל,
    קודם כל: שנה טובה. שנית, יש אפשרות נוספת שבה משתמשים סופרים: כתיבה בגוף שלישי, וגם המצאת גיבורים ועלילות.זה מאפשר לומר גם דברים קשים בלי לפגוע באנשים. אני מאמינה שכתיבה טובה היא כתיבה אמיצה ולא מצונזרת."הוא" במקום "אני" יכול לעשות את ההבדל.ובכל מקרה אתה כותב יפה.

  7. eyalkagan הגיב:

    תודה חני, זה בהחלט ה-פתרון, רק שאני לא בטוח שהוא מתאים לפורמט שאני בחרתי ללכת איתו, כלומר: בלוג אישי. אני כמובן אשמח לאמץ אותו כשיגיע הזמן.

  8. חני הגיב:

    אולי אפשר לשלב בבלוג האישי מידי פעם גם סיפורים? אולי מדור? סומכת עליך שכשהזמן יגיע תמצא את הפיתרון.

  9. eyalkagan הגיב:

    הסירי דאגה מליבך.

    זה מעין שיח פנימי שלי עם עצמי, הגם שזה נחמד לקבל ריאקציות- רפלקציות, מהמתבוננים-כותבים ומהסובבים אותך, מה גם שכולם מלאים כוונות טובות. במובן הזה של כתיבה-תגובה-וירטואליה-מציאות, אני מרגיש לגמרי במטריקס (הסרט והחיים).

  10. רוביק הגיב:

    אני אומר תקע אותם… לך לפינות האפלות… נער את האבק… נשוך… טלטל… קרע מסיכות… עמוד ערום… טוטליות אח שלי… בלי גרזנים על הסבך איך יבוא אור? אל תדפוק חשבון… אל תהיה נחמד… נחמדות זה איכס… נחמדות זה לילדות בקוקיות… זה לזקנים נטולי שיניים… שמגיבים אחרים לא ימכרו לך אהבה תמורת השתיקה שלך… כנס בהם… כנס בכולם.

  11. eyalkagan הגיב:

    "עת לקרוע ועת לתפור" (החלק הראשון של המשפט מקהלת ג' ז)

  12. שירי הגיב:

    אייל יקר
    בעיני כדאי להשפריץ מפעם לפעם ולו כדי לחזור אל תחושת השיחרור והחיות, להרעיד קצת את האדמה ולהחשף אל מה שיבוא אחרי…
    איך להשפריץ ולא להשלח לגלות או מהו אותו פחד מגלות זה האתגר היצירתי שלך. וחוצמזה המתח הפנימי שבין להתבטא בישירות לבין רגשות הזולת זה עצם העניין ותמיד יהיה.

  13. eyalkagan הגיב:

    תודה שירי. כרגיל, יש לך את דרכך המיוחדת להאיר ולהעיר דברים.

  14. galit הגיב:

    אז בתור אחת שספגה ממך לא פעם, אני יודעת להעריך את מאמציך להיות "נחמד"… ואני לא חושבת שזה רע להיות רך… וגם זהיר. העומק והקרביים הם לאו דוקא פגיעה באנשים קרובים אלא אולי כניסה פנימה וחשיפה אמיתית של המתרחש בחדרי חדרים. ואפשר גם להמשיך ולספר פשוט על החיים כי הם הכי מעניינים במיוחד בדרך שבה אתה כותב אותם…

  15. eyalkagan הגיב:

    תודה גליתה. יש המון צדק במה שאת אומרת. וחוצמזה, אלו שקרובים יותר תמיד חוטפים יותר. זה הבטחון של מי ש"אומר" שזה "ששומע" יוכל לספוג. ולמרות הכאב והפגיעה, גם ימשיך להיות שם. בשם האהבה והחברות .

  16. amalmul הגיב:

    תגיד אייל,איזה סרטים אתה הכי אוהב? כאלה חביבים עם מציאות מעגלת פינות??איזה ספרות אתה אוהב לקרא? כזאת שבאה בכריכה ורודה וזוג מתנשק על רקע טירה בשקיעה? איזה אמנות אתה אוהב לראות ? כזאת של טווסים מפייטים במסגרת פלסטיק מוזהבת?. יש לי הרגשה ,ותקן אותי אם טעיתי, שאתה חסיד של סרטים עוצמתיים עם אמירות ישירות -גם אם לא בהכרח בוטות. ושאתה חובב ספרות חכמה ואמיתית שחושפת את כל הכמוס בנפש מבלי להיות דקדנטית או פרוורטית בחטטנות שלה. שהאמנות שאתה מעדיף ,גם אם פשוטה ולא מוכרת ,פורטת על מנדולינת הרגשות שלך צלילים שלא העזת לחלום עליהם… אז למה שלא תצטרף אתה ליוצרים האלה ותן לנו מנה משובחת של כתיבה איכותית שתזין אותנו עד ..הכתיבה הבאה. אל תסתפק בחטיפי כתיבה מתוקים טעימים ולא מזינים.בסוף היום החטיף ישאיר אותנו רעבים וכתיבה בריאה מאוזנת ואיכותית תשמח את הגוף והנפש כאחד.

  17. eyalkagan הגיב:

    תודה לכולכם, על הדיון המפרה שהתפתח פה, על מגוון הדיעות, ועל המנעד שלהן. יש עוד תגובה אחת,של מיס V , שברשותכם אני משאיר אותה לעיני בלבד. אם לסכם, אז יש את ה"רכים" יותר, ויש את ה"מפציצים" ויש את מי שביניהם. כל אחד מהמקום, מהזמן ומהמבנה האישיותי שממנו הוא מגיע. זה סוד הקסם של הטבע האנושי. זה סוד הקסם שאותו לפעמים אני מנסה לפצח ולפעמים מעדיף להשאיר עלום.

     אני חייב להביא ציטטה שמופיעה בהקדמה לספרו החדש של חבר שלנו, דודו ויזר, שנקרא :"המלך מידאס", ונראית לי הולמת לפוסט הנוכחי ולתגובות. הציטטה היא של קורט וונגוט, האהוב עלי עד למאוד (בתשובה לעמלמול לגבי הטעם הספרותי שלי):

    "אנחנו מה שאנחנו מעמידים פנים שאנחנו

    ולכן אנחנו צריכים להיות זהירים בדבר שבו אנחנו מעמידים פנים".

  18. גלו הגיב:

    ואני אומרת, זה לא משנה אם אתה משפריץ או מגלגל את זה במעלה עמוד השידרה, לא משנה אם אתה נכנס בראבאק או רומז רמזים בסגנון מזרחי מעודן ובוטה גם יחד.
    הנוכחות שלך, זה מה שחשוב. אם אתה יכול להיות שם, אין לסגנון או לתוכן שום משמעות. ככה אני חושבת. כי התדר שלך, או כמו שאנחנו אנשי הרפואה המזרחית קוראים לזה, צ'י, הוא שקוף לגמרי. וזה מה שאנחנו קוראיך מקבלים בשקיפות מוחלטת. אז יאיר לפיד הוא חרטטן רציני כי כמעט אפפם אתה לא יודע איפה הלב שלו באמת נמצא כשהוא כותב, ומה בין גילוי לב למניירה. אותו דבר הספקטורית המגעולה הזאת.
    בקיצור, אם אתה לא שם, אל תבוא. ואם אתה שם, תבוא איך שאתה (כדברי קורט קוביין, זכר צדיק מפוקפק לברכה). האינטראקציה האנושית הטהורה בנויה על נוכחות אחד מול אחר. התוכן והסגנון חשובים פחות. כמו שאמרתי, לדעתי…

  19. גלו הגיב:

    ומה שלומך הבוקר?

  20. eyalkagan הגיב:

    טוב תודה, מנסה להתאושש מחגיגות הימים האחרונים, מהאון-גואינג-פארטי שאני נמצא בה.

    מעבר לזה, אם להיות עניינים לשניה, אז אני מסכים לגמרי עם נושא הנוכחות , ולכתוב "מהמקום שבו הלב שלך נמצא" ויחד עם זאת אני חסיד לא קטן של התוכן והסגנון. האחדות הזו של סגנון-תוכן-נוכחות-לב-רגש, היא זו שגורמת לך בסופו של דבר להניח את הספר מהיד , עם ניצוץ או לחלוחית בעיניים, ועדיין למרות שסיימת אותו, להמשיך וללכת איתו עוד הרבה שנים.

  21. גלו הגיב:

    התוכן והסגנון, שתי מסכות מתוחכמות מאד, גרמו לי במשך שנים לכתוב נורא יפה, אבל ככה שכשאני הייתי קוראת את זה, לא זיהיתי לעזאזל מי הדוברת. נורא מתוחכמת, נורא פסיכולוגיסטית, נורא מצחיקה. אבל היתה שם עקרות ליבית. ואז פשוט לא כתבתי. שנים על שנים. ועכשיו בגלל שאני בת ארבעים ברוך השם, ועוד כל מיני עבודות חפירה נעשו, ברוכה האלה, אז סוף סוף אני יכולה גם וגם. ברור ברור, אין כמו אסתטיקה משובחת. אני חסידה שלה. אבל אני גם שמה לב שעכשיו, כשהחיבור קיים, אני לא צריכה לחשוב על זה בכלל. כמו רישום בקו אחד, כמו וואן-שוט בפתיחה של "נרדפי החוק"
    (הייתי מתה…)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s