Live and let Live

בדיוק עוד חודש מהיום, יצא לדרך ה"בית פתוח" בגלגולו השלישי, והפעם תחת השם "אמנים במושבה". כבר עכשיו, ולמעשה בחודשים האחרונים עמלים לא מעט אמנים  על עבודתם, לקראת מה שנתפס בעיניהם ובעיני רבים כחגיגת אמנות אחת גדולה  שנחשפת לעיני הקהל הרחב כשבועיים לפני הפסח. שילוב של אמנות ומכירות. נזכיר, כי בשנתיים הקודמות, נקרא האירוע – בו פותחים אמני פרדס חנה וכרכור  את ביתם , ומציגים את  הבציר שלהם – "דרך האמן", ואילו השנה כאמור, אנו עדים שוב לשינוי שם ולא בכדי. לא מדובר פה רק בסמנטיקה, אלא משהו שהוא הרבה יותר עמוק. 

 עיקר הויכוח בין מצדדי "הבית הפתוח" לבין תומכי "דרך האמן", נסב על שני צירים עיקרים שקשורים ביניהם. באופן מסורתי אירועי הבית הפתוח כללו בתוכם גם את יום השבת שהוכיח את עצמו לאורך השנים כיום מוצלח כלכלית, רוצה לאמר יום שבו עושים קופה. במשך כתשע שנים עבד הפורמט המקורי, שהוציא את שמעה של פרדס חנה וכרכור למרחוק ומיצב אותה כמושבת אמנים.  בעיקר בשל הראשוניות שבו והן בשל העובדה שברחבי היישוב – בשונה אולי ממקומות אחרים – אכן פועלים אמנים רבים. כדרים, ציירים, מעצבות מוצר, תכשיטניות,  פסלים ופסלות, מעצבות אופנה ועוד. שפע ססגוני, שמרחיב את הלב. ולמרות זאת, במעין חלחול איטי, היה מי שסבר בקרב האמנים כי האירוע הפך ברבות השנים להפנינג שהוא יותר מכירתי  ופחות אמנותי, מה גם שברחבי הארץ החלו לצוץ תחת כל עץ רענן "בתים פתוחים", עובדה שגרעה מהייחודיות של האירוע המקומי ואף הובילה בהכרח להתמעטות של מבקרים ביחס  לכמויות האנשים שזרמו ליישוב בשנים קודמות.

 התחושה שהמותג "בית פתוח" מיצה את עצמו מהסיבות שמנויות לעיל, הוביל בעצם לניסיון של חשיבה מחודשת , תוך חיבור של האמנים המקומיים עם אנשי המתנ"ס שהיו שותפים לאורך השנים ליוזמת הבית הפתוח. וכך בשנתיים האחרונות , יצאו לדרך אירועי "דרך האמן", מתוך ראייה רב שנתית שנועדה, לאפשר פעילות אמנותית לאורך כל השנה ולאו דווקא בשבועיים שלפני פסח.  כך לדוגמא, דובר על מסלול (ומכאן גם השם) קבוע של סטודיות שימשוך אליו מבקרים לאורך כל השנה. התחושה הייתה שהמותג החדש בתוספת האירועים הכלליים שנלווים לו ושיתוף עם תחומים חדשים כמו שירה, תיאטרון, מוזיקה וסיפורת (יש בישוב 4 הוצאות ספרים), ייקחו את "הבית הפתוח" הישן והטוב לדרך חדשה ומשודרגת, ובכך גם יבדלו את פרדס חנה וכרכור משאר המקומות. אותם מקומות (בעיקר ישובים קהילתיים או כאלו שהם בעלי אוריינטציה קהילתית) שעדיין התעקשו ואולי אף מתעקשים על הפורמט הישן של אירוע מקומי שמתרחש באחד מסופי השבוע שלפני פסח ומאפשר קניות מרוכזות של מתנות לקראת החג.

 והייתה עוד סיבה- וכאן אנחנו חוזרים בעצם לציר השני. לאורך השנים (זו השנה ה-12 במספר) תמיד צצה ועלתה שאלת השבת. אירועי הבית הפתוח , נערכו לאורך שנים בשישי שבת ועוררו תרעומת בקרב הציבור הדתי. זו גם הסיבה, שהאירועים נעשו תחת המטרייה של המתנ"ס על מנת שלא לסבך את המועצה , או יותר נכון את ראש המועצה בעימות חזיתי עם חברי הקואליציה שלו שמגיעים מהמגזר הדתי. לא שלא היו ניסיונות הידברות, בין האמנים לבין הממונים על ענייני הדת בישוב. חברי ועד האמנים (כן, בכל גוף צריך גם ועד), נפגשו לפני מספר שנים עם רב היישוב ונתקלו כמובן בחומה בצורה ובהתנגדות גורפת. ההתנגדות לא הייתה רק פאסיבית, אלא לוותה באיומים, בהסרת שלטים ושליחת מכתבים שקוראים לאמנים המשתתפים "שלא לחלל שבת". במובן מסוים, "דרך האמן" שנוסדה כמיזם משותף של המועצה והאמנים, נסוגה בפני השבת ותמורת התמיכה התקציבית של המועצה  וכך הוחלט שהאירוע יתקיים רק בימי חול, קרי: רביעי-חמישי-שישי ומוצ"ש. דא עקא (כמו שאומרים המשפטנים) שהאירוע, לפחות בשנתו הראשונה לא הוכיח את עצמו כלכלית, לפחות עבור חלק מהאמנים , ולאחר שגם בשנה שעברה, הכלכלה נדחקה הצידה , ביקשו רוב האמנים לחזור לפורמט שכולל את סופהשבוע וכמובן גם את השבת. 

 וכך בעצם הגענו לגלגול השלישי שקורם עור וגידים בימים אלו. מאחר שהימים הם ימי מיתון, והמועצה המקומית הודיעה בריש גלי שאין לה תקציב ל"דרך האמן", החליטו האמנים לקחת את העניינים בידיים ולעשות מעשה. 82 אנשים מכל רחבי המושבה , התאגדו  כדי לשמר את המסורת  והחליטו להוציא לפועל את אירועי הבית הפתוח/דרך האמן באופן פרטי. ללא תקציבים ציבוריים, ללא תמיכה של המועצה, אלא על ידי שליחת היד אל הכיס. מתוך ההבנה הברורה שאם הם לא יעשו את זה אף אחד לא יעשה את זה בשבילם. מדובר בקשת רחבה של משתתפים מכל התחומים, שמייצגים כמובן מגוון רב של דעות  וכולם מבקשים דבר אחד: להציג את האמנות שלהם בחגיגה אחת מרוכזת. ואם יהיה שכר בצידה, מה טוב. בל ניתמם. ישנם אמנים שמתעתדים לפתוח את ביתם ביום שבת, וישנם כאלו שלא. איטס א-פרי קאנטרי ואיש הישר בעיניו יעשה. 

אז זהו שלא. מהרגע שנודע לדתיים (וכמובן שמדובר בגוף אמורפי למדי), שאירועי "אמנים במושבה" (השם שונה לבקשת המועצה שטוענת לזכויות יוצרים על המותג "דרך האמן", דבר שמוטל בספק, אבל לא ניכנס אליו כרגע), יתרחשו גם בשבת, הם החליטו לנקוט בפעולה. לדברי ראש המועצה, הללו מתעתדים לדאוג לכך שפקחי משרד התמ"ת (שנמצא בשליטת ש"ס), יגיעו ליישוב ביום שבת, וירשמו קנסות לאלו מבין האמנים שהעזו לפתוח את ביתם ביום ההוא. ומה עם חילול שבת. אל דאגה, הפקחים הם "גויים של שבת". אלו שהדת מתייחסת אליהם "כזרמת סוסים זרמתם". אבל, מה לעשות , מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת. שהרי כל בני ישראל ערבים זה לזה. עד שזה מגיע לשבת. 

 בואו נחדד את הנקודה, אמן פועל בביתו הפרטי ומבקש להציג את משנתו האמנותית, גם בשבת. האם ניתן לאסור זאת עליו. האם אין במדינת ישראל חופש עיסוק, וחופש מצפון. האם יעלה על הדעת של מי מהאמנים או של סתם אדם מהיישוב לבוא ולסגור את בתי הכנסיות, שגם הם פועלים בשבת וגם אליהם מגיעים המון רב של אנשים. יותר מכך, אלו המצדדים  בקדושת השבת כקרדום לחפור בו על מנת להנציח ולהשליט את אמונתם יכולים מחר בשם אותה אמונה לסגור גם תיאטרון הידית ותיאטרון התיבה  שהרי נשים מופיעות שם וכידוע "קול באישה ערווה", ואילו כל קהל האמהות החד הוריות שרבות מהן מתגוררות ברחבי המושבה צריך אף להתחיל ולחשוש שכן  בבתי הדין הרבניים "אישה פסולה לעדות". אז נכון, הקיצון כאן ברור, אבל הוא נועד להמחיש את הנקודה. מדינת ישראל איננה מדינת הלכה. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ויהודית. 

ולגבי היהדות. ממש בסופה השבוע האחרון, ראיתי בטלוויזיה ( "אם כל חטאת" ) את דב אלבוים מראיין את פרופ' משה הלברטל. האיש הינו חוקר בעל שם עולמי בתחום הפילוסופיה וההלכה היהודית ונחשב לאחד החוקרים החשובים במדעי היהדות בימינו. האיש חובש כיפה. אחת השאלות החשובות נסבה סביב שאלת הפרשנות ההלכתית. הרי ידוע שבמסגרת הפסיקה היהודית, מדגישים הפוסקים (תנאים, אמוראים, גאונים ראשונים ואחרונים וכמובן פוסקי הדור הנוכחיים), בסוגיות מסוימות כי ידיהם כבולות שכן הדברים ניתנו מדאורייתא (מהתורה). רוצה לאמר  שאם נכתב "זכור את יום השבת לקדשו", אין לפרשן המאוחר כל דרך לסטות מציווי זה שכן הוא דברי אלוהים חיים. אלא מאי? מבהיר פרופ' הלברטל שלאותם פוסקים (שכמובן, הם מאוחרים מבחינה כרונולוגית לתורה), תמיד הייתה נתונה חירות הלכתית לפרש את הדברים. וברצותם הם מאוד יצירתיים (והראיה , שעון שבת או מעלית שבת) וברצותם נוח להם להסתתר תחת כנפי התורה ולאמר שהם מנועים .כלומר, ההסתופפות באוהלה של תורה היא למעשה פוליטית ונועדה לקדם או לשמור על ערכים שנוחים לאג'נדה הדתית ושל הגוף שמקדם אותם (לדוגמא חוסר הרצון של האורתודוקסים לקבל גיורים שנעשו כהלכה על ידי רפורמים – א.כ.).

 שיהיה ברור, אמני פרדס חנה וכרכור לא מעוניינים לפתוח שוב במלחמות השבת ויחד עם זאת, לא ניתן לחשוב על מצב שבו מיעוט דתי יכפה את דעתו על הרוב החילוני. נזכיר כי הן כרכור והן פרדס חנה נוסדו כיישובים בעלי אוריינטציה חקלאית (כרכור כמושב ופרדס חנה כמושבה). ההתארגנות כאן היא התארגנות פרטית וככזו אין שום מקום להתערבות של פרנסי הציבור הדתי. קרב אחד של יוזמה חופשית  (השיקשוק שנסוג בפני כוחות החוק והסדר ובקרוב יהיה מתוחם בגדרות), כבר הפסיד  הציבור, ונדמה שגם את הקרב הבא על אופיו החופשי של המקום, הציבור עומד להפסיד.  לא נותר אלא לתהות להיכן נעלמו כל אלו שעדיין סבורים שהתורה " דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". השמחה הייתה גדולה יותר אילו אלו הפועלים בשם הדת היו פועלים בדרכם של רבי עקיבא  והלל הזקן שתמצתו את התורה לשתי מנטרות עיקריות. "ואהבת לרעך כמוך " ואל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ושניהם היו תנאים. כלומר ראשונים במדרג הפרשנים. או במילים אחרות שמתאימות לזמננו. Live and let live. חיו ותנו לחיות. 

שבת שלום

פורסם לראשונה במושבה חופשית ב-27/2/09

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s