ח"י באהבה 4 – רצף של אנקדוטות

שילוב של קוסטריצה עם פליני. ח"י באהבה 3. מתחם דורותיאה, 16/8/12.

שילוב של קוסטריצה עם פליני. ח"י באהבה 3. מתחם דורותיאה, 16/8/12. צילום:אלדד רפאלי.

.

שפת הסימנים- המציאות בנויה מסימנים. ירצה אדם לראות אותם, הם כמו ספר טוב. עב כרס, עמוק. ישנם סימנים שהם על פני השטח שקופצים ישר, וישנם כאלו שחבויים, בתוך השכבות. גאולוגיה של סימנים. רק אחרי חפירה עמוקה, מתגלה הגז או נפט או זהב. ואם לא ירצה אדם לראות אותם, הם נעלמים. כמו דג אבן ששוכב שם על הקרקע בים סוף. הוא שם, אבל אתה לא רואה אותו. עד שאתה דורך.

1. לפני שנה, בואכה ח"י באהבה 3, הימים היו ימים קשים. עוינות הייתה באוויר. לעיתים, ליבם של בני האדם קשה. מכווץ. צר. ההפך מרחב. ההפך מפתוח, ההפך מאוורירי. לא קל לעבוד. גם לי היה קשה. חיפשתי לי סימן. משהו להיאחז בו. נקודת משען ארכימדית שממנה אוכל למנף את כוחותי ולהתמיר את הרוע בטוב, את הקשה בקל. כמה ימים התהלכתי וחיפשתי. הבדידות של ההחלטה היא הקשה ביותר. לבני מזל מאזניים במיוחד. קולות קוראים לך לעזוב ולוותר. קולות אחרים מזכירים לך את הלוחם והחולם שבך. נדנדה. מעייפת. מתישה, קורעת. ואז זה הגיע. התאריך. 16/8 יום הולדתו של אבי ז"ל. פשוט הגיע. משום מקום. לכאורה. "זה חייב להיות עגול, זה חייב להיות עגול" חשבתי לעצמי. הלכתי אחורה עם השנים. מ-32 עד 2012, זה בדיוק 80 שנה. יום הולדת 80.משם כבר הכל היה קל.

2.. כמעט כל שבת בחודש האחרון מצאתי לי ריטואל. אני מרים טלפון לנואית, המנהלת של תאטרון הידית, ומברר איתה אם יש שני כרטיסים פנויים ל"שלוש אצבעות מתחת לטבור". היא אומרת שיש ואני מבקש שתשמור לי. מסדר לעצמי את האופציות. משאיר נתיבי בריחה. לכל הכיוונים. ימי שבת הם ימים עמוסים. בסוף לא מסתדר. לפני כמה שנים, ב"מחכים להנס", עוד הצגה של תאטרון הידית, , היו לנו כרטיסים גם למוצאי שבת אחד. בסוף התבטל. סיגל ניר שברה רגל. ביום ראשון היינו בבית חולים. דלקת ריאות שנגמרה בניתוח. יום הולדת 40 להילה." האדם מתכנן ואלוהים מחליט". לפעמים לא קוראים את הסימנים.

3. הגענו לתאטרון ה"ידית", ביום חמישי. אני כל כולי כבר ב"חי באהבה 4". התאריך רשום על הקיר של ליבי וקודח את מוחי. אני יודע שזו תקופה לא פשוטה. מודע לכך שצריך להזיז, להרים, לשכנע , להפעיל קסמים. במינגלינג הכה פמיליארי ,שלפני האירוע התיאטרלי אני פוגש בעופר כהנא ובנדב חבצלת. לנדב יחד עם יובל רוט יש רעיון. קסום. תפור על פרדס חנה כרכור והולם את ימי הקיץ. חשבו גם עלי. "מעולה " אני אומר להם. יש לי תאריך בשבילכם". 8/8/13. "ח"י, באהבה 4". סגור. רוח היזמות החופשית, הכל כך מקומית, מנשבת בין הרחבה שעליה החמצתי פנדל, לבין עץ התות ,שמתחתיו סירבתי לבכות והחזקתי פאסון. למרגלותיו מתרחש עכשיו מעשה אהבה בין יהודה לנורית. הרוח הזו, מרעידה את מיתרי ליבי.

4. לאמא שלי יש ניתוח קטרקט. אחד היא עשתה, ועכשיו אנחנו הולכים לתקתק את השני. לגמור עם זה. בעין אחת היא כבר רואה בצבעים ובשנייה מטושטש. במרפאה התל אביבית, יש הרבה אנשים מבוגרים. לא ידעתי שיש כל כך הרבה בעיות עיניים. חלקם עם מכשירי שמיעה. חלקם עם בנות זוג שהם חולקים כבר 50 שנה. מנהלים אחד את השני. בצמד זה יותר קל להתמודד עם העולם המשתנה. יש שם אפילו עמדת מחשב אינטרנטית. אני בודק שם את ההתנהלות בדף הפייסבוק שלנו. של ח"י באהבה. כמה שיתופים, כמה לייקים. איי אם און א-מישן.גם המבוגרים בודקים. אתרים של משקפיים. כל אחד והעולם שלו. אמא שלי נכנסת, ואני הולך להזיז את האוטו. רק עד חמש מותר בצד ימין. יש חניון ממול של סדנאות האופרה אבל הוא לא פתוח לקהל הרחב. יש מקומות, אבל השומר שאוכל כרעי עוף בגריל מתוך שקית , לא מוכן להנגישם. "לך דבר עם רוני". הוא משאיר לי נתיב היחלצות מהמצב. אני הולך ומדבר עם רוני. מסביר. "אמא שלי וכו'." הוא משתכנע . בא איתי לשומר. מאשר. אני לוחץ לו את היד. זה לא מובן מאליו. הוא אדם טוב.

5. הבת שלי נסעה לאשדוד. האחים שלה נסעו לקיבוץ. היא נסעה ליום הולדת של חברה מהפייס, הם המשיכו לסבא וסבתא. היא תרד באשדוד, הם ירדו באשקלון. בערב הם ייפגשו. חופש להם וחופשה לנו. זו התכנית. אני משחרר אותם בצהריים בתחנת הרכבת בפרדס חנה. "תשמרו על עצמכם, זה בין המצרים". אחרי הצהריים מגיע טלפון. עמנואל איבדה את הגלקסי. דמעות. שלושה חודשים אצלה. 3000 תמונות. הלך. לא ברור איך. יצאה מהקניון. ראתה הומלסית, רצתה לתת לה מטבע של חצי שקל. לא היה לה. פתאום הבנות רצו. גם היא. התיק לא היה סגור ו-אדיוס למכשיר. הלך החופש. למחרת , אני מתקשר למשטרה. אחרי קצת שיח חרשים, אני איכשהו מצליח להסביר לשוטר ,שאני בפרדס חנה אבל ליבי עם בתי שנמצאת בדרום. "את התלונה אתה יכול להגיש בחדרה ותביא את מספר המק"ט". "אבל בינתיים אצלכם מישהו הביא מכשיר לתחנה ב-12 שעות האחרונות", אני שואל. איזה מכשיר", "גלקסי". הוא מתחיל לצחוק. "אין סיכוי, הא" אני אומר לו,מבין באבחה חדה את המצב. "אם מישהו יביא לכאן מכשיר גלקסי, אני נותן לו נשיקה במצח ואת תואר יקיר אשדוד", הוא מגחך. בערב , כשאנחנו חוזרים מהקיבוץ , אחרי שהתקצרה החופשה, ועוברים דרך אשדוד כדי לחפש, פוגש אותנו אדם דתי וצעיר ששואל אותנו למעשינו. מחפשים טלפון שאבד. "אצלנו אומרים כפרת עוונות". צודק. גם הילדים מבינים את זה.

6. במסגרת ריצותי , אני נפגש עם עופר. הוא אחד מנותני החסויות הפוטנציאליים שלי. שיער קצר, בנוי טוב. זיק של ממזריות בעיניים. גדל בפנימיה של בית ספר חקלאי, עשה את זה. במו ידיו. יושבים, מדברים. העוזרת שלו סידרה לנו פגישה. זמנו קצר. הוא אוהב את מה שהוא עושה. תוך כדי הפגישה, הוא מקבל שיחת טלפון. הוא מרחיק את המכשיר כדי לראות מי זה. אני מכיר את התנועה. כמה מחברי עושים אותה. "בואנה" אני אומר לו "איך אתה לא רואה בלי משקפיים אתה יותר צעיר ממני"."אני לא" הוא אומר. "שנתערב", אני אומר לו, "על מה", "על החסות, דאבל או נוט'ינג". הוא מושיט את היד. אני קולט שהוא בטוח בעצמו. היד שלו מושטת באוויר. אני נסוג. "אתה פחדן" הוא עוקץ אותי. "בכל התערבות יש אחד רמאי ואחד טיפש, אתה לא רמאי ואני לא טיפש". "באיזה שנה נולדת" הוא שואל, אני מסמן לו חמש אצבעות , יליד שנת 65. "ואתה" אני שואל בחזרה. הוא מסמן לי ארבע. אני צוחק. אני לא פחדן, זה פשוט חשוב לי מידי.

7. 8/8/13 . יום חמישי. ח"י באהבה 4- לילה לבן בפרדס חנה כרכור.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s