ח"י באהבה – חמסה חמסה

"הסכמנו על שני דברים שיבואו לידי ביטוי : אחד, זה יהיה לילה ללא מעצורים, והשני , הרבה צבע" (עיצוב כרזה: סטודיו NFH*)

"הסכמנו על שני דברים שיבואו לידי ביטוי : אחד, זה יהיה לילה ללא מעצורים, והשני , הרבה צבע" (עיצוב כרזה: סטודיו NFH*)


מאיפה מתחילים? מההתחלה ממש , מ-2010 כשהבייבי הזה נולד , או דווקא מהסוף, מהימים הטרופים האלו שבהם כל אחד ואחת מאיתנו קצת מכונסים בעצמנו ובצדק. אני אתחיל מחודש מאי. חג שבועות האחרון. אני ועוד 3000 אנשים ירדנו למידברן, הגירסה הישראלית לburning man- האמריקאי. היה חם, היה צבעוני היה מאוד חוויתי ואצל כולם נשאר טעם של עוד. בדרך לשם, בעודי אחוז התרגשות- גם מהעובדה שיצאתי לחופש לבד, וגם מהידיעה שאו-טו-טו אשתתף בברנינג מן הישראלי הראשון- דיברתי עם גילי בר שי, המעצבת שאחראית על הקונספט הויזואלי של ח"י באהבה. הסכמנו על שני דברים שיבואו לידי ביטוי : אחד, זה יהיה לילה ללא מעצורים, והשני , הרבה צבע.

מהמידברן הישראלי חתכתי באמצע השרב הגדול, עם שתי תובנות עיקריות: לא צריך לנסוע שלוש מאות קילומטרים כדי להשתחרר או למצוא משמעות חדשה לדברים. הדברים נמצאים הרבה יותר קרוב ממה שרובנו חושבים. הם נמצאים אצל כל אחד בפנים ואפשר ליישם אותם בבית, בשכונה, במרחב הפרטי והציבורי הקרוב למקום מגוריך. זו הייתה תובנה א'. תובנה ב' הייתה כבר שכלול של מה שאני מנסה לעשות שנים, ליצור חיבור בין השוליים למיינסטרים. אם תרצו לייצר דיפוזיה אמיתית בין הצדדים.

זה הרי מאוד פשוט ליסוע לחמישה ימים לפסטיבל כזה או אחר ולהרגיש בחופש. המורכבות האמיתית היא לייצר את החופש בחיי היום יום. לקחת את החירות המחשבתית עוד צעד ולא לתת לה להכנע לתכתיבים הקבועים שמביאה איתה השיגרה. איך זה מתחבר? נשאלת השאלה. מה הקשר בין החירות האישית , החופש המחשבתי והיכולת לייצר חיבורים בין השוליים למיינסטרים. זה די פשוט. אני מאמין שבכל אחד ואחת מאיתנו יש את הגרעין היוצר. את את הגרעין היצירתי. חלקנו נותנים לו דרור, חלקנו מכבים אותו. אבל כולנו יצורים אקטיביים. אם כל אחת ואחד מאיתנו ילחצו על כפתור ההדלקה של " האקטיביזם האישי", המנורה תידלק. והיא תדליק לא רק את כל רמת גן אלא הרבה יותר.

אני אפתח סוגריים מטאפוריים. באופן מסורתי, ההנחה היא שהשוליים הם אלו שאחראים על על הגן של היצירתיות, זה בד.נ.א . המיינסטרים מאמץ את זה בשלב מאוחר יותר. רואים את זה בנדל"ן. קודם יש שכונה מוזנחת, נקרא לה סוהו, מכיוון שהיא מוזנחת , מי שמחפש לגור בה אלו הם אלו שלא יכולים לשלם הרבה אבל האופי של השכונה קורץ להם, נקרא להם בשמם : האמנים. איתם מגיע גם בית הקפה השכונתי, כמקום מפגש כי אנשים הם יצורים חברתיים, ואחרי זה גם הגלריות שיתמקמו שם באופן טבעי. מכאן עד לשמועה "שמשהו קורה" המרחק קצר. עם השמועה גם מתחיל להגיע הכסף שמחפש אפיקים אלטרנטיביים ומיוחדים. קודם יגיעו האמיצים יותר, אחרי זה יגיעו אלו שכבר הבינו שמשהו מתרחש והם יהיו הגל השני, כשיגיע הגל האחרון של הכיבוש המיינסטרימי, האמנים שהתחילו את המהלך כבר יהיו בחוץ כי ידם לא משגת להישאר בשכונה שהם היו בה פורצי הדרך , אבל זה כבר סיפור אחר. וכך במעין מעגליות, שתקרה כמעט בכל מקום, השכונה המוזנחת תהפוך ליוקרתית , השוליים ידחפן הצידה והמיינסטרים יאמץ את הבון טון החדש שיהיה כבר הרבה פחות יצירתי, חי ובועט, אבל מספיק יפה ומכניס. זו דרכו של עולם.

זו המציאות. אבל אפשר לעשות את הדברים גם אחרת: לאו דווקא על ידי דחיקת השוליים החוצה אלא על ידי אימוץ השוליים פנימה. האימוץ של החשיבה החוץ קופסתית אל תוך המרכז, מתוך ההכרה שמה שקורה בשוליים הוא נכון. אני יכול לחשוב על לא מעט דוגמאות: מיחזור שהתחיל אצל משוגעים לדבר והיום כל מועצה כמעט עושה הפרדת פסולת, אוכל אורגני, בניה ירוקה (לא מספיק), טיפולים אלטרנטיביים שהם נחלת קופות החולים ועוד ועוד. המפתח הוא בפתיחות, בחוסר הפחד. אין מה לפחד מהיצירתיות, מההליכה אל מחוזות חדשים ולא מוכרים. אפשר לסגור סוגריים.

איך כל זה מתקשר לח"י באהבה 5? די בקלות. אם ח"י באהבה הראשון והשני נוצרו במעין אינטימיות שנגעה רק לשוליים והייתה נחלתם של מי שהיו מעורבים בזה ואיתם גם הקהילה הקרובה והתומכת, הרי שבח"י באהבה 3 נפרצו השוליים והאירוע הפך חלק מנחלת הכלל. עבורי הרגע המרגש ביותר בכל האירוע היה כאשר החבר'ה מהשכונה שבה אנו חיים כבר 13 שנה, עברו את השער, נכנסו -למתחם הקסום והמוטרף שלנו שבו אנשי תיאטרון הידית התפרעו בחגיגה שהיו מוטיבים של פליני ושל קוסטריצה יחד, במסגרת "קרקס הירח" שהפתיע רק ללילה אחד- קנו מיצי בריאות, אכלו משהו, התיישבו בפינות הישיבה והרגישו חלק! הדיפוזיה מבחינתי הושלמה. ולו ללילה אחד אבל באמת שלא רק, כי בתוך עמנו אנו יושבים. בח"י באהבה 4, כבר היו ברור שהגבולות נפרצו לחלוטין, ודי היה להסתובב ברחובות כדי לראות את אלפי האנשים שספק אם בכלל ידעו על מי ומה כל המהומה, אבל זה ממש לא שינה מאומה. זה כבר היה יום עצמאות באמצע הקיץ.

ועכשיו הגענו לחמישי. בחלומי אני רואה את הרחובות צבעוניים מתמיד, מלאי פעילות וקסם. העסקים עושים את שלהם. כל השנה וגם לקראת הלילה הלבן. בכל מקום מכינים את הרוח שמתאימה לו. היצירתיות הייתה נחלתם של בעלי העסקים העצמאים מאז ומעולם. במציאות הכלכלית המורכבת של מדינת ישראל אין לנו ברירה. כל אחד ואחת מאיתנו הוא רו"ח , סוכן ביטוח, קופירייטר, איש מחשבים, כלכלן, בנקאי, אשת לוגיסטיקה , עורכת דין וסבל לעת מצוא. העסקים ממלאים את חלקם בלילה הלבן. נותנים ומקבלים. חלק, במטבע שעובר לסוחר , חלק ב"שלח לחמך" וחלק באהבה. עוד סוג של מטבע, שלא ברור מאליו.

השנה, התפקיד הכי חשוב שמור עד כמה שזה יישמע מוזר, לקהל. לאורחים. לאלו שיוצאים החוצה לרחובות.כי אם בצבע רצינו, אתם הם אלו שיכולים לתת את הצבע. אתם יכולים ללחוץ על כפתור היצירתיות. כל אחד ואחת יכול להתחפש, להצטבע, ללבוש דמות אחרת. כן, ללילה אחד, כמו בקרנבל בונציה, או במרדי גרא בניו אורלינס. כל אחת יכולה להצטרף לאווירת הקרנבל שממילא קיימת ברחובות ולהעצים אותה. מה יכול להיות יותר משמח מלהחליף זהות , לשים בצד את היום יום ולחיות ולו ללילה מכושף אחד ללא מעצורים. כל אחד יכול ללחוץ על אותו כפתור של אקטיביזם אישי. זה לא רק הצבע, זה לבוא באופניים, זה לבוא ברגל ולשים את המכונית בצד באותו לילה. צעדים קטנים ואקולוגיים הקרובים למקום מגורינו. מאוד פשוט וקל לביצוע,ומאוד תורם. לסביבה ולבריאות האישית. ובכלל, להיחשף לעסקים הקטנים, לקנות בהם. במיוחד בימים לא פשוטים אלו. הראשונים להיפגע הם בעלי העסקים הקטנים. כל ירידה בפדיון היומי מורגשת היטב. גם זה אקטיביזם אישי קרוב .גנדי, מרטין לותר קינג, מנדלה ודפני ליף (כן, דפני ליף שלנו) הם היוצאים מן הכלל. הם יחידי סגולה. אבל כולנו כל אחד עם האקטיביזם האישי הקטן שלו, זה כח אדיר.

ח"י באהבה 5 יתקיים השנה ב-14.8.14.בי"ח באב. התאריך המקורי שאיתו יצאנו לדרך, רונית בר אילן, אילנה פלדה, אורי מוסינזון ועבדכם הנאמן. זה מאוד סימבולי. הילד בן 5. כשאני כותב את המילים האלו מסביב הומה הסער, התותחים רועמים והמוזות כבר לא כל כך שותקות. זה לא כי אין ברירה. יש ברירה. יש ברירה להיתקף בשיתוק, להיכנע ל"מצב" ומה שהוא מביא איתו, ויש את הברירה לנוע קדימה, עם ההבנה שגם את המציאות הזו אפשר לשנות עם עשייה אמיתית, עם אמונה ועם הרבה אהבה לדבר, ואהבה בכלל. הכל פתוח והרשות נתונה. בלי מעצורים.

__________________________

פורסם גם באתר מושבה חופשית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s