פורסם במקור במרץ 2007 באכסניה הקודמת של הבלוג (בבלוגלי):
קודם כל בן אדם, אחרי זה אבא, לארבעה. מאוד עסוק ומאוד פנוי. עובד מהבית שנמצא בכרכור, ליד בריכת המים. במובנים מסויימים, כרכור היא שילוב של הודו, סיני ובעיקר כפר קטן שבו כולם מכירים את כולם. אני לפחות משתדל להכיר. את אייל הדוור, את מוטי הספר, את רן הנגר, את אסולין מהמכולת, את הפינה של חיה, את אהוד ותמי מהדואר, את נועה מהירוקה וזה לא נגמר. השורות רק מתעצמות כל הזמן. אפשר לבקר במושבה חופשית כדי להבין את כמות ועוצמת ההתרחשויות במקום הקטן הזה. עשיתי הרבה דברים בחיים ולשמחתי אני עדיין עושה. הגעתי לגיל ולמצב דברים כזה שהיום אני לא עושה את מה שאני לא אוהב. זו הנאה גדולה מצד אחד, ומלחמת הישרדות מצד שני. הקריירה שלי נחלקת היום בין שלושה מוקדים: משפחה, לליפוף שזה העסק המשפחתי שהוקם על ידי זוגתי, הילה שתחיה, והכתיבה.
עד לפני מספר שנים התעסקתי בעיתונות. הדד ליינים, השוטף +7000 הוציאו לי את החשק. ואולי הבנתי שלא זה סוג הכתיבה שימלא אותי או יותר נכון יוציא ממני את מה שאני מחזיק בפנים.
אני עדיין לא סגור על הפורמט הנוכחי, אני לומד ומרגיש כמו תינוק שמתחיל את צעדיו הראשונים. זו דרך, ומכיווןש אני אוהב את הדרך, אני אשמח לצעוד עליה , לסלול את השביל שלי עד שיימאס לי ואז אני אזוז הלאה. אני אוהב להיות במקום אחד הרבה זמן ומצד שני מאמין במפגשים שיכולים להתחיל ולהסתיים רק במבע עיניים של כמה שניות בשדה תעופה, בשירותים או בתור לרופאה בקופת חולים.
בכל דף שמתחיל עם "אודות" יש התלבטות קבועה: מה לחשוף, כמה לחשוף, מה לקטלג וכמה לקטלג. איפה העיקר ומה הטפל. אני מאמין גדול בזרימה (למרות שפעם פגשתי מישהי בסיני שאמרה שכשמישהו מציע לה לזרום איתו היא ישר מבינה מה הוא רוצה בעצם). אני אוהב מעגלים.
אני אוהב להיות במוסכים, אני חושב שדייגים הם עם נפלא. אני מעריץ אנשים עם ידי זהב (כאלו שיכולים לפרק גנרטור לכל הקפיצים הקטנים שלו ולעמוד לילה שלם בגשם מתוך ידיעה ברורה שבחמש בבוקר הוא יעבוד).יום אחד אני אעשה אולימפיאדה של דייגים מכל העולם שיתחרו אחד בשני כל אחד עם השיטות שלו (נגיד , דייגים מאג'ודה בברזיל מול דייגים מג'סר -א-זרקא). אני אוהב קולנוע, אני חושב שמרלון ברנדו היה הגדול מכולם, וכולם היו בניו. אני הולך עם המצפן שלי, אין לי כוח לגורואים ואין לי הרבה כוח לכאלו שהפכו להיות אמהות לפני שנייה ועכשיו מלמדות את כל העולם איך צריך לגדל ילדים.
אני אוהב א.נשים, את גארסייה מארקס, סאראמגו, בוב דילן, ליאונרד כהן, ניל יאנג ופי ג'יי הארווי. אני נוסטלגיקן חסר תקנה ומצטער כבר עכשיו שאני לא אוכל להיות פה בעוד 400 שנה. אני אוהב היסטוריה ואת אומה תורמן. אין גבול לכמות הדברים שמעניינים אותי (טוב, אני מניח שיהיו כמה נושאים שישעממו אותי), ואני ממש לא חושב שהסקרנות הרגה את החתול אלא רק הובילה אותו ומובילה אותי כל פעם למקום עוד יותר מעניין.
תקצר היריעה, אבל אני מניח שבשביל זה יש בלוג.
הראש של כגן 
אני איתך בליאונרד כהן.
תודה. בהחלט איש יקר וחכם.
העסק של אישתך הוא לינק שבור
מה ששבור אפשר לתקן. לא תמיד.
מגניב, מה שכתבת על עצמך
תודה אורי. אני מקווה שזה עדיין תקף.
בראבו! נהנית מכל מילה, וכיף לי למצוא פה ושם נקודות השקה
הנני, קוראת חדשה.
איזה כיף. וולקום.
מחפש קשר למשפחת גרושקביץ שמקורה בזכרון יעקב. האם אתה יכול לעזור ?
אולי.
נהדר אתה. או כמו שינאי אמר אתמול כשהוא שמע אותי צוחקת מול המחשב: "טוב, כגן הוא.. בחור מצחיק"
זו אכן מחמאה אמיתית.היה לי כיף להצחיק אותך זה בהחלט היה זרז לכתיבת הפוסט על ג׳ון ואני.
ואין לי הרבה כוח לכאלו שהפכו להיות אמהות לפני שנייה ועכשיו מלמדות את כל העולם איך צריך לגדל ילדים.
כאן קנית אותי