שליח ציבור

"כשזה מגיע לבחירות המקומיות, אנשים יושבים בבית. נראה להם לא חשוב העניין הזה. זו טעות. גדולה. שלאחריה משלמים עליה ביוקר." (בתור לקלפי, קיבוץ געש)

זה יהיה מאמר או פוסט על פוליטיקה. מקומית. אבל הוא לא יהיה פוליטקלי קורקט, כך שמי שקשה לו מוזמן לעזוב כבר עכשיו. חיים געש, לא יכתוב על עצמו כלום, הוא פשוט לא פוליטיקאי. לא מהסוג הזה. זה שמתהדר ומספר כמה הוא עשה, עושה ויעשה. את זה הוא משאיר לאחרים. הוא גם לא צריך "לקחת אחריות", כי הוא לוקח אחריות, 12.5 שנים כאן בפרדס חנה וכרכור, ועוד כמה שנים בצבא (בטח עשרים, אין לי מושג. לא דיברנו על זה אף פעם).

דיברנו על הרבה דברים אחרים. לא שקל לדבר עם חיים געש. לא תמיד יש לו את הסבלנות. הרבה פעמים הוא חותך. למרות החיתוך החד, חיוך, כן תקבל. ועיניים שמקשיבות וראש שעובד. ויודע. קשה מאוד להתקיל את געש במשהו שקורה פה ביישוב והוא לא יודע. ברמת הרזולוציה של אילו מדרכות נצבעות בכחול לבן, ואיזה פונט יש לשלט החדש ששמו בדרך הים. הוא חי ונושם את פרדס חנה וכרכור, רוב שעות היממה. ראיתי אותו, לא פעם בשש בבוקר, עובר, בודק את התמרורים החדשים בצומת ששינו לה את הרגלי העצירה, או האם עברו ופינו את הגזם.

חיים געש הוא ראש מועצה מצוין. הוא אחד הטובים שיש בארץ. הוא לא מושלם. מי מאיתנו כן. יש מי שיגרוס שהוא יהיר ואולי אפילו מתנשא. הוא לא תמיד מקשיב עד הסוף, הוא לא תמיד מקבל את מה שאתה אומר. ברוב הפעמים (במיוחד כשמדברים על כסף), הוא אומר "אין לי". אבל הוא ישר. והוא אומר את הדברים ישר בפרצוף. והכי חשוב, הוא עושה. הוא לא איש של מילים (הגם שהוא מדבר לפחות ברוב הטקסים קצר ולעניין). הוא בא לעבוד.

לאנשים יש זיכרון קצר, או שנוח להם לפעמים להיות עם זיכרון קצר. עד לפני 10 שנים, אנחנו ההורים, עבדנו כסייעות לעת מצוא בגני הילדים, כי לא היה כסף לשלם לסייעות, בגלל שהמועצה הייתה בגרעון. תארו לעצמכם, מה זה לא לקבל שמונה חודשים משכורת. מועצה עם חשב מלווה, על סף פשיטת רגל. תבדקו את המצב היום. מועצה מאוזנת, מקבלת פרסים ממשרד הפנים. הרבה בזכות געש ולא מעט בזכות רן גלר, מזכיר המועצה וגזבר המועצה, שני תפקידים כבדי משקל שממלא אותם איש אחד כדי לחסוך עלויות. ואת שני התפקידים הוא עושה ביעילות, במסירות תוך שמירת הקופה הציבורית.

מועצה שמתפקדת זה המפתח. הדברים עובדים. כבישים, תאורה, שלטים, משכורות. להרבה אנשים זה נראה מאוד טריוויאלי. רחובות עם מדרכות ותאורה ואפילו שלט. שום דבר כזה לא נראה טריוויאלי אפילו עד לפני חמש שנים. ברמה האישית אני העדפתי כבר אז בורות בלי ג'יפים על פני ג'יפים בלי בורות. אבל זה כבר סיפור אחר. כולם מתלוננים על התנועה הבלתי אפשרית. הלו! אתם יודעים כמה אנשים הגיעו לגור במושבה, בעשר השנים האחרונות, בחמש השנים האחרונות. מישהו יודע או זוכר איזו תשתית הייתה ביישוב ומה יש עכשיו.

שלושה בתי ספר יסודיים הוקמו ביישוב בתוך שבע שנים. מישהו ישב פעם מול הפקידים של משרד החינוך, האוצר, הפנים והבין כמה מסובך להקים בית ספר. אחד. כמה בירוקרטיה. געש דאג שיהיו פה שלושה. אחד מהם דמוקרטי. אלטרנטיבה. שזה עוד יותר מסובך לשכנע את משרדי הממשלה בנחיצותו. ברשותכם, אנקדוטה: יצא לי לראות את חיים ביום הראשון של פתיחת שנת הלימודים הקודמת בבית הספר הדמוקרטי. עמדנו שם. יגאל המנהל, חיים אב הבית, חיים ראש המועצה וכותב שורות אלו. געש בא לראות איך הסתיימו השיפוצים של הדמוקרטי והוספת חדרי הלימוד, רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים.

הוא עמד שם. די בודד (לראשונה ראיתי כמה הוא בודד). הוא "התלונן" על זה שהוא בנה תוך חצי שנה ,עשרה גני ילדים ביישוב, לגילאי גיל 3, הגם שהתקבלה החלטת ממשלה שאפשר למשוך את זה על פני שלוש שנים. הוא לא אמר את זה, אבל יכולת להרגיש שפשוט כואב לו, שאף אחד לא השכיל להגיד תודה. אתם יודעים, אחרי הכל גם ראש המועצה הוא בנאדם. ואז הוא ציין שהוא היה בבית הכנסת בשבת, ובתפילה נאמר ששכרו של שליח ציבור הוא מידי שמיים.חיים אב הבית ידע את זה. אני לא ידעתי את זה, ואני לא יודע לגבי יגאל. לי היה נדמה שגעש מסכם במילים עגומות משהו את המציאות שאיתה מתמודדים לא פעם שליחי הציבור. אלו שעומדים בראש הפירמידה ונועדו לספוג את הטענות, הרצונות והמאוויים של אלו ששלחו אותם למשימה הסיזיפית הזו.

לא דיברתי עם געש לאחרונה, אבל התחושה שלי- כמי שנמצא כאן כבר 11 שנה ומעורב בדרך כזו ואחרת בעשייה קהילתית –חברתית- שהאיש פשוט לא מוכן ל"שחק" את המשחק הפוליטי בצורתו השיווקית והכל כך מתבקשת בשנת 2013. התחושה היא שהאיש פשוט נבוך מהצורך לפרוש את את הישגיו ואת העשייה שלו. למכור את מרכולתו, להציג אותה בפני כולם, כמו תגרן בשוק למען יקנו את הסחורה שלו. לא בגלל שאין מאחוריו עשייה שלא נראתה מעולם ביישוב הזה, אלא בגלל שהיא אמורה לדבר בעד עצמה.

בשלטים שמכערים כל פינה כרגע, מעליהם ניבטים הפנים של הפוליטיקאים החדשים על נבחרותיהם, אתה יכול ללמוד שכולם לוקחים אחריות, שכולם שם בשבילך וחלקם עשו, עושים ויעשו. ואין בלתם. צר לי לומר זאת, אבל הם נדמים כחגבים בעיני. מישהו מהאנשים האלו יודע לנהל תקציב של 170 מיליון ש"ח? מערכות? אנשים? מהיכן בכלל החוצפה וההתיימרות. לא לחינם גם אלו שמבקשים לרוץ לראשות המועצה, לא צועקים את זה ממש בקול רם, אלא בקול רפה. כל אחד אחת מהם יודע , גם הם עצמם, שלא רק שהם לא רוצים הם גם לא יכולים. מדובר רק בחימום מנועים וניסיון לתפוס קצת כותרות ועשייה לקראת הבחירות הבאות. ליום שאחרי.

ויש את העניין של החקלאי. קרדום לחפור בו. גם אני רוצה שעסקת החקלאי תבוטל. והשטחים יחזרו -אם זה אפשרי – לבעליהם החוקים ואם אפשר (עוד יותר טוב!, אם כי אני סקפטי) לטובת הציבור. בכך יכריע בית המשפט העליון. תכניות לגבי שטחים ציבוריים תמיד יש, ובפרדס חנה וכרכור יש בהחלט מחסור. אבל מכאן ועד להפוך את זה ככלי לניגוח, כלי פוליטי כנגד ראש המועצה המכהן, רב המרחק. להיות "לעומתי" זה קל. לשחרר הצהרות זה בכלל קל. אבל לעשות זה קשה. בנאדם לא נבנה מ"אני אעשה יותר טוב", בנאדם לא בונה עם מילים. בניינים, וכבישים, ורחובות, ותאורה, ובתי כנסת, ומועדונים לקשישים, ופארקים לילדים ולתושבים, בונים בעשייה. בעשייה עם אהבה.

חיים געש, אולי לא יאהב את נאום ה"ההגנה" הזה. מבחינתו, יש לו עבודה. לא איכפת לו כל כך בעד או נגד. מי שיפשפש בארכיונים יוכל למצוא פוסטים מאוד לא מחמיאים שכתבתי על געש לאחר סגירת השיקשוק. אגב, אחד המתמודדים הנוכחיים לראשות המועצה (פרצופו ניבט אלי מידי פעם מאחורי אוטובוסים מעשנים) הוא זה שדאג שיסגרו את המפעל הכה נהדר הזה. בבחירות הקודמות ,קראתי להצביע עבור מי שיחזיר את עטרת השיקשוק לתפארתה המקורית. אף אחד לא הרים את הכפפה. גם לא חיים. יש אמנם את "שישי בוואדי" מוקף הגדרות , שזורקים עליו 100 אלף ₪ בשנה, אבל השיקשוק שנעשה בחינם ובאהבה- זה לא.

בעת מאבק השלטים שלנו כבעלי עסקים ציינתי "שנמאס לי לכסות על ערוותו של חיים געש" ואף זכיתי לנזיפה מנורית השמשוני על הבוטות. כך שאי אפשר לחשוד בי שאני לא יודע להיות חד ותקיף כשהדברים לא עובדים כמו שצריך. ביקורת כן. ביקורת בונה, בוודאי. עשייה שבאה בעקבות הביקורת אדרבא ואדרבא. ניגוח ושזירת מילים ברוח ללא בסיס וללא עשייה- לא בבית ספרנו.

וכאן אני מגיע לנקודה החשובה ביותר לפני סיום: כל מי שהיישוב הזה חשוב לו, חייב לצאת ביום הבחירות ולומר את דברו. אם זה בעד או נגד זה כבר לא משנה , העיקר לממש את זכות ההצבעה. אנשים עוסקים בפוליטיקה הארצית מהבוקר עד הערב וכשזה מגיע לבחירות המקומיות, הם יושבים בבית. נראה להם לא חשוב העניין הזה. זו טעות. גדולה. שלאחריה משלמים עליה ביוקר.

אחוז הצבעה נמוך יגרום לכך שיהיו במועצה לא מעט סיעות יחיד ולא ניתן יהיה להמשיך את העשייה. מועצה משותקת שלא יכולה לתפקד נוכח ריבוי אינטרסים זה אסון. ריבוי מפלגות יגרום לכך שיתחיל משחק של סחר מכר מכוער, שבסופן געש יצטרך להתפשר ולמנות שני סגני ראש מועצה בשכר. שני סגני ראש מועצה בשכר יעלו למועצה 3 מיליון ש"ח (!) בקדנציה הבאה. עם 3 מיליון ₪ יש הרבה מה לעשות. לא לבזבז אותם על שכר. יתכבדו המתמודדים שמכריזים בראש חוצות השכם והערב שטובת היישוב לנגד עיניהם ויכריזו קבל עם ועדה שבלי קשר לתוצאות הבחירות הם מוותרים מראש על דרישותיהם למשרה בשכר. געש כבר הוכיח שהמשפט "ידברו מעשיך ולא פיך" חל עליו. על המתמודדים החדשים רובץ עדיין נטל ההוכחה.

אשר לי, אני סבור ששכרו של שליח ציבור ראוי שישולם על ידי הקב"ה , אבל לא יזיק מידי פעם שיגיע גם מידי הציבור. אותו ציבור שמתמוגג לא פעם על כך "שאין כמו פרדס חנה כרכור בעולם". אותו ציבור שמצביע ברגליים ונוהר ליישוב הזה. יישוב קטן באמצע הארץ שיש יפים ממנו אולי, וגדולים ממנו, ועשירים ממנו אך כמוהו אין.