לבטל את השעה 8 בערב

כבר כמה זמן שאני חושב שהיה עדיף לבטל את השעה 8. בערב. אני לא סגור לגבי השעה 8 בבוקר, אבל לגבי הערב אני משוכנע בוודאות. אגב, אם הייתי שואלים אותי לפני שנתיים נגיד, הייתי מציע לבטל את השעה 8 בבוקר בלי להניד עפעף (קצת קשה להניד עפעף כשאתה ישן כל כך טוב בבוקר). באותם ימים דגלתי במודל הספרדי, שנראה ככה: העולם מתעורר בתשע, עד 10 אתה מספיק לשתות את הקפה, ב-10.30 החנויות נפתחות. באיזי, באיזי. באחת הם כבר סגורות. הסייסטה נשמרת עד חמש. העולם מתעורר שוב . באיזי, באיזי. מושכים את הזמן עד תשע. השמש לפחות בקיץ עדיין מאירה. קופצים הבייתה למקלחת, יוצאים שוב לארוחת ערב בחוץ. הבילויים נמשכים עד 4, כשמדריד  נראית כמו תל אביב באמצע היום, הולכים לישון, מתעורררים ב-9 וחוזר חלילה.כמו שניתן לראות לשעה 8 בבוקר, אין זכר. טוב, זה היה אז. היום אני כבר מסכין עם השעה 8 , חי איתה בשלום. בשעה הזו, הילדות כבר בבית ספר, ואדר בדרך לגן, לאחר אופרציה שמתחילה בשעה 7 ולפעמים גם לפני וכוללת השכמות, קימות, הלבשות, צחצוחי שיניים, הכנת אוכל, הרבה "יאללה, יאללה" , הסעות ואז שקט.הרבה שקט.

ב-8 בערב, הכל נגמר. אין שקט. יש רק צומת שאליו מתנקזות 6 נפשות ומרחב ציבורי לא גדול שבו כולם רעבים, כולם עייפים, כולם רוצים את הכל באותו זמן וכמות האנרגיה היא כזו שאני לא יכול להכיל אותה, מה גם שצריך עוד להאכיל 2 כלבות וחתולה. הכאוס שולט. הגדולה מתעלמת מהרצונות של הקטן, שתי האמצעיות משחקות בטום וג'רי. לאחת מפריע שאוכלים ברעש, השנייה בכלל נזכרת שהיא רעבה אחרי שהיא כבר הייתה בדרך למיטה. השלישי לא נרדם בלי מוצץ, הגדולה עסוקה בלענות לסמסים מטופשים במקום לשים חיתול. ועוד לא דיברנו על טיפולי כינים, מקלחות, כיור שצריך לגמור, מדיח שצריך לפנות, הצעות מחיר שצריך להעביר, קיר מדפים שצריך לבנות, חשבונות שצריך לשלם, טלפונים שצריך לעשות, מלחמות קטנות שצריך לסיים, סכסוכי על שצריכים גישור.לבטל. פשוט לבטל.

אבל הערב זה היה שונה. הילה התחילה לשיר דווקא עם הגיטרה של הגדולה שאמנם הייתה שנה בשיעורי נגינה אבל לטענתה היא לא יודעת לנגן. הקטנות ששייכות לדור שלא ידע את הילה הזמרת- אלא רק לסירוגין- לא מצאו את עצמן בהתתחלה, אחרי זה הן מצאו את עצמן נבוכות ובסוף הן גם התחילו להקשיב. הקטן ממש, מחא כפיים בהתלהבות והתחפש לברסלב עם כיפה מסיני כשאמא שלו שרה על "האושר שלה שגדול כמו הפחד"  ועל "איפה הן האשליות כולן" וגם "על הדג שנלכד ברשת". ואני האזנתי לקול החם הזה, ולמילים, ונזכרתי בדירה בבן יהודה ובדירה בויתקין, ובדודו ובדנה ובסרט שלנו שמחכה שיגמרו אותו. ופתאום ראיתי שנהיה תשע.

הערב שמונה התבטל מעצמו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה משפחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על לבטל את השעה 8 בערב

  1. טליה הגיב:

    כל כך מדויק ,
    אתה כותב מאוד יפה
    תמשיך

  2. באשי הגיב:

    שעה שמבטלים אותה היא שעה שחיה את עצמה לדעת?

  3. eyalkagan הגיב:

    התשובה נמצאת בתוך השאלה שלך ובפוסט.

  4. רונית הגיב:

    איזה יופי אתה כותב!!

    תודה!

  5. רונית הגיב:

    ומדריד מדריד…. גרתי שם חצי שנה. גם אני בעד המודל הספרדי.

  6. eyalkagan הגיב:

    תודה רוניתה. מכל הלב.

  7. מרסלו הגיב:

    ולו רק בשל האיזכור על salir de tapas בערבי מדריד, אתה בבלוגרול שלי 🙂

    נעים להכיר

  8. eyalkagan הגיב:

    תודה. אני אקפוץ לבקר בבלוג והלוואי שגם במדריד😆

  9. פינגבאק: ג’ון ואני | הראש של כגן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s