אמנות וכסף

מפח נפש. זו בדיוק ההגדרה שהילה ואני מרגישים ביחס לבית הפתוח ולא ממש משנה אם מישהו מתעקש לקרוא לזה דרך האמן. אולי מפח נפש זו הגדרה חריפה מידי. אכזבה. ללא ספק , אכזבה. יש קלישאה מעולם הכדורגל, ואולי היא בכלל לא מעולם הכדורגל אלא מעולם ההימורים, בכל מקרה היא אומרת "שסוס מנצח לא מחליפים". היה פורמט נחמד שעבד ועבד טוב, ההמונים זרמו למושבה בסופהשבוע שקודם לחג הפסח,פתחו את הכיסים, מה שגרם לרובנו להגיד תודה רבה, לספור את הכסף ולהמשיך הלאה בתנופת עשייה שהבית הפתוח הביא איתו במסגרת גלי האפטר-שוק. השנה, הוחלט (ןגם אני שותף להחלטה הזו, כך שאני יכול להלין רק על עצמי בעניין הזה) לשנות את התפישה ולהדגיש את הצד האמנותי של כל העניין, מתוך הסתכלות עתידית שנועדה למצב ולבדל את המושבה שלנו כמושבת אמנים. לפני חודשיים, בתיאוריה עם המצגות והכל זה נראה נורא נכון.  זה עדיין נכון. אלא מאי? שחייבת להיות הפרדה בין האמנות למסחר. אתם יודעים מה, בוא נציג את זה אחרת, חייב להיות חיבור בין אמנות למסחר.

 זוגתי ואני נעים על התפר שבין אמנות, אומנות ומסחר. אנחנו לא מתביישים לנסות לעשות כסף ממה שאנחנו עושים. ברור שאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים ועושים את מה שאנחנו אוהבים. אבל בניגוד אולי לאמנים אחרים, אנחנו לא חושבים שכסף זו מילה גסה. אננחו מאמינים בשפע, מזמינים אותו ולא מתרחקים ממנו.  במובן הזה אני בטוח שאני שותף לרגשותיהם של רבים מהמציגים בדרך האמן, שחשים כמו שמישהי היטיבה להגדיר זאת : "הכנתי מסיבת יום הולדת ואף אחד לא הגיע".

 צריך להבין שמדובר בהכנות של בין חודשיים לשלושה. מאיר הכדר שלא השתתף בבית הפתוח בשנה שעברה, שרף לקראת האירוע הנוכחי , עבודות שהוא הכין במשך שנתיים. מדובר בהשקעה של זמן, של עבודה מסביב לשעון, של מחשבה, של תיכנון, ושל כסף. וכשכל זה מתנקז לשלושה ימים,אתה רוצה שאנשים יבואו, וייקנו את מה שהכנת. זו המטרה שאליה אתה מתכוונן. אתה נהנה מהפיד-בק, מהידיעה שאנשים אוהבים את מה שאתה עושה ומוכנים לשלם עבור האומנות שלך.

כשזה לא קורה. כשהיום עובר ופה נכנס בן אדם, ושמה מגיעה מכונית, ההרגשה היא שעבדת לשווא. התחושה היא שכל האנרגיה הזו שהושקעה, מתבזבזת. אני יכול לומר לכם ממקום ראשון שאין דבר שמעייף אותך יותר מאשר הציפיה. התחושה הזו ששום דבר לא זז, גרועה עשרת מונים ומעיייפת פי 100 מונים מיום עבודה שכולו סביב השעון. כי אנרגיה מלבה את עצמה. כשאתה עובד, ורואה שכר בעמלך, אתה מקבל אנרגיה להמשך. כשאתה עובד ורואה מולך רִיק, אתה מתבאס. אתה מתאכזב , אתה מתרוקן.

אז ככה: מצד אחד , ברמה האישית, קצרת הטווח ואולי גם קצרת הרואי יש אכזבה. ויחד עם זאת צריך להסתכל על התמונה הכוללת, זאת שרחוקה קצת יותר. אתמול, לראשונה אחרי המון שנים מצאנו את עצמנו, השניים, עוברים בקפה המושב, רואים המון אנשים יפים שבאו לשמוע ולראות את אמיתי מנגן עם החברים שלו ג'אז. משם המשכנו לשמבלה, לעוד הופעה קסומה של 4 מוזיקאים מקצוענים עם קילומטראז' של הופעות , שניגנו בכיף שלהם ועשו כיף גדול לכל מי שהיה שם. וגם שם פגשת אנשים ועוד בירה ועוד בירה והנה לה התרחשות שלא הייתה כאן. ואם בשבוע הבא תהיה עוד הופעה, בשישי אחרי הצהריים בקפה המושב, וביום חמישי תהיה מוזיקה בשמבלה, וסלוני תרבות עם הקראת סיפורים ושירים, אז בכל זאת נעשה כאן משהו. ראשוני, מיוחד ומבטיח להבא. ואם אחרי זה, ואפילו בעוד חצי שנה ושנה מהיום אנשים ייקלטו שבפרדס חנה וכרכור יש סטודיות שאפשר לבוא אליהם כל השנה ושניתן למצוא שם כמעט כל דבר שעולה על דעתך, אז עשינו משהו.

 אם הקרבנו את הטווח הקצר והכואב לטובת התכנית ארוכת הטווח שבה המושבה שלנו תיתפס כמקום שונה ומיוחד עם אמירה אחרת משאר לוויני השינה שמסביב, אז בכל זאת הרווח הוא שלנו. ועוד משהו: היום במסגרת השיטוח התאגידי שדורס כמעט כל חלקה טובה ואלטרנטיבית חשוב להעמיד קול שהוא שונה. אם בתוך כמה שנים, דרך אמן תהווה תשובה לגבעת הפרדסים או לחדוות הניצנים או לכל שם דביק אחר אז הרווחנו. ובגדול.  כך שלא הכל אפור, חוץ ממזג האוויר כמובן.

 אני בכוונה לא נכנס בשלב הזה לשאלת השבת, הוויתור עליה והתוצאות הכלכליות שנובעות או נגרעות מאי קיום הבית הפתוח במתכונתו הקודמת שכללה מכירות גם בשבת. יש רק שתי עובדות שצריך לשים אליהם לב: אחת, לא ראיתי המוני אנשים חובשי כיפה שמסתובבים בבתי האמנים בעקבות העובדה האירועים השנה פוסחים על השבת. שתיים, לפני 25 שנה גם תל אביב הייתה סגורה בשבתות, תחנות דלק לא עבדו, מרכזי מכירות כמו של שפיים, או גן שמואל היו בבחינת חלום רחוק. קשה להסביר למי שלא גדל בשנים האלו בתור ילד את תחושת המצור. היום זה נראה כבר ברור מאליו.

תאמינו לי ששום שערה לא תיפול מראשו של אף חובש כיפה, אם קפה המושב או שמבלה, או כל מקום אחר יהיו פתוחים גם בשבת. בסופו של יום, חיים  פה אנשים שאולי רוצים לצאת לשתות קפה גם בשבת וצמאים לאירועי תרבות. ראינו את זה ביום חמישי בערב וראינו את זה ביום שישי בצהריים. עבורנו קפה שפתוח בשבת זה דבר טבעי גם אם עבור חלק מהתושבים של פרדס חנה וכרכור זה משהו שהוא בלתי נתפס.

הצרפתים אומרים שאת הנקמה אוכלים כשהיא קרה. יכול להיות שאותו דבר נכון גם לסיכומי ביניים. יש כאן בהחלט עירבוב של רגשות עם רציונאליזם. אין שום ספק שתהליכים צריכים להתחיל ממקום מסויים, וחשוב לבדוק אותם בפרספקטיבה. לכל אלו שימהרו כעת לצלוב את מפיקות האירוע על הכישלון החרוץ שהוא נחל אני יכול רק לצטט שתי קלישאות: "להצלחה אבות רבים והכישלון הוא יתום" ו"מי שלא עושה לא טועה". קצת סבלנות. מחר יום חדש. מחר שבת.לא מנוחה. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על אמנות וכסף

  1. נתי הגיב:

    אייל: אני שכנה (ואפילו קליינטית צנועה מן הבתים הפתוחים שעברו). חבל לי מאד על הכשלון שאתה חש… אבל חוץ מזה חשוב לי להגיד שכל העניין של הרחקת האירוע מן השבת לטובת האוכלוסיה הדתית הריח לי רע מאד עוד קודם. אם התחשבות באוכלוסיה הזו עמדה לנגד עיני המפיקים ניתן היה להרחיב את האירוע לחמישי-שישי-שבת; אבל לבטל את השבת, בתמורה למימון ולהשתתפות המועצה – כך הבנתי – זו כפיה דתית וכניעה פוליטית במיטבה… הלא כן?

  2. eyalkagan הגיב:

    היי נתי. אני לא יודע אם כשלון זו הגדרה נכונה. אני לא חש שנכשלנו, כי אני יכול לראות הרבה יתרונות שצמחו וצומחים לנו מהעיסוק שלנו. אנחנו חשים אכזבה וזה טבעי מהסיבות שציינתי. השקעה רבה מול תמורה שבטווח הקצר נראית פחותה.

    לגבי כפיה דתית- בתור שכנה שמכירה את השכונה הסבלנית והסובלנית שלנו, אני יכול לספר שאני באופן אישי מעולם לא חשתי סוג של כפיה דתית. אנחנו פתוחים בשבת ונמשיך להיות פתוחים בשבת וזו גם המטרה כללית של דרך האמן והמסלול. אני גם מאמין שדווקא דרך האמן היא שתוביל בסופו של דבר לחילון היישוב, משום שמדובר בתהליכים בלתי נמנעים (בדיוק כמו קולנוע היכל בפתח תקווה לפני 25 שנה בעיר שהיא הרבה יותר דתית מהמושבה).

  3. galit הגיב:

    איילי,אולי נקודת מבט קצת אופטימית:גם לבית הפתוח בשנה הראשונה שלו בקושי הגיעו אנשים וזה לקח כמה שנים לגדול למימדים…וחוץ מזה שבאמת קרו גם כמה דברים יפים השנה כמו הופעות ללילדים אחר-הצהריים וכדומה…חבל לי על תחושת האכזבה,הלוואי שתהיה ברכה בעמלכם כל השנה, אולי משום זה שזה לא היה בשבת… שבת שלום!😉

  4. shin הגיב:

    אייל, מצטער לשמוע שהתאכזבת מהאירוע. זה נכון שעניין השבת
    תרם לתחושת ה"כישלון", אבל אי אפשר להאשים רק אותו.
    מהחוויה שלי הייתה הרבה תכונה ותנועה בכרכור, בעיקר בשישי.
    מאחל לך הרבה הצלחה בפעם הבאה ועד אז…

  5. eyalkagan הגיב:

    אני חייב הבהרה קטנה:לצד האכזבה שהיא טבעית ומקומית, הדגשתי גם את הצדדים הבהחלט נעימים ויחודיים, כמו גם את התמונה הכוללת.

    אני אחדד טיפה את נושא האכזבה. יש סרט שנקרא מרכבות האש. באותו סרט מתכוננים שני אצנים (הרולד אברהמס היהודי והאצן הסקוטי שאינני זוכר את שמו לצערי) לריצת 100 מטר באולימפיאדה. לרוע מזלו של האצן הסקוטי שהיה נוצרי אדוק, הריצה יוצאת על יום ראשון כך שהוא לא יכול לרוץ וכתוצאה מכך מאבד את הסיכוי לזכות במדליה (אברהמס מנצח, כי זה יצא על השבת של הגויים). באנלוגיה לאותו מקרה, וכמובן באופן הרבה יותר מינורי שכן מדובר כאן על אירוע מקומי לעומת אולימפיאדה, אפשר לנסות ולהרגיש את אותה תחושת אכזבה של אצן שמתאמן 4 שנים לקראת שיא חייו ונאלץ לוותר בשל העובדה שזה מתנגש עם אמונתו. האכזבה ותחושת הריק הן תוצאה בין היתר של ההשקעה הרבה שבמקום מסוים הולכת לאיבוד.

    הוויתור על השבת הוא פחות קרדינלי ובהחלט מהווה ביי(או non-buy) פרודקט לכל האירוע כולו. ברמה האישית, מלחמות שבת או או כפייה דתית לא נמצאים בראש סדר העדיפויות שלי.

  6. באשי הגיב:

    לדעתי (רק מקריאת הפוסט) זו יכולה להיות נקודת זינוק לחשיבה יצירתית מחודשת. לא מה היה לא טוב אלא מה הדבר המשתולל הבא.
    יש תוצרת מה עושים בה כעת שיכול לפתוח אופק חדש. עכשיו. לפני הפסח הזה.

    אגב לפעמים דברים מתחרבשים סתם כי פרה מעופפת מחרבנת מלמעלה.
    לפעמים לפרה הזאת קוראים פרסום.

  7. eyalkagan הגיב:

    באשי, יש הרבה צדק במה שאתה אומר. לחשיבה יצירתית יש תמיד מקום. ויחד עם זאת אפשר בהחלט ללמוד ולהפיק לקחים עתידיים ממה שלא עובד בהווה.

  8. פינגבאק: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

  9. קרן הגיב:

    איל היקר
    אני אוהבת את מה שכתבת, רוצה לאמר לך שגם לדעתי, והשמעתי אותה באוזני אילנה, דרך האמן אינה סותרת את הבית הפתוח. מה שקרה כאן בימים האלה היתה התרחשות תרבותית/קהילתית/אומנותית/ שאין דומה לה ולדעתי עוד תיתן את השראתה על פני מקומות רבים. עם זאת למרות שאני, איך לאמר מחובשי הכיפות אינני חושבת שזאת באמת היתה בעיה כל כך גדולה אם היו אנשים באים לקנות גם בשבת. יכול להיות שצריך לעשות בתוך דרך האמן תאריכים של בית פתוח חגיגי לכבוד חגים. יתכן גם שלא. לי באופן אישי הפריעה התנועה הסואנת במושבה עוד הרבה לפני שהיה אכפת לי אם מישהו נוסע בשבת, והאמת היא שגם היום רבים מחבריי הטובים מגיעים לסעודות השבת רכובים על גלגליהם. בכל אופן ההפרדה או החיבור בין פרנסה לאומנות הוא נושא מעניין לבחינה ולדיון ונראה לי שהוא לא צריך להיות בשום פנים ואופן פוליטי. (למרות שבסופו של דבר הרוב פוליטי..)
    רוצה גם להוסיף ולאמר שדווקא ראיתי הרבה מאד אימהות עם כיסוי ראש ברחבת המתנ"ס בימים רביעי וחמישי וזה גם עוד משהו לעומת התרחשות שהיא רק בשישי – שבת.
    בכל אופן תודה לכם כל אומני פרדס חנה כרכור על שאפשר לבנות כאן בזכותכם מקום להפליג עם הרוח.
    חג פסח שמח. ומי יתן שנבער את החמץ מקירבינו, אלה שאוכלים אותו ואלה שלא.

  10. eyalkagan הגיב:

    היי קרן.

    שמח שהגבת לפוסט ושמח עד יותר על כל כך שהארת את עיניי וציינת שהיו נשים רבות עם כיסוי ראש ברחבת המתנ"ס במהלך ימי החול (לא הייתי ער לעובדה הזו מן הסתם ולו בשל העובדה שלא הגעתי למתנ"ס)

    יותר מהכל אני שמח על הסובלנות והפתיחות שלך ביחס לשבת. הייתי שמח אם היו שותפים לה עוד חובשי כיפה.

    חג שמח.

  11. shin הגיב:

    קרן, משמח לקרוא את מה שכתבת. שיהיה לך חג שמח וכשר.

  12. eyalkagan הגיב:

    האמת היא שעכשיו אני נזכר במעין אנקדוטה שפתאום נראית לי חשובה. ביום שבת, שלאחר אירועי דרך האמן, בעת שאנשי הבית הפתוח ניסו להרים גם אירוע, מצאתי את עצמי עובר ליד אחד השלטים ומסדר את הכיוון שלו.

    בדיוק באותו זמן, עבר לידי בחור חובש כיפה, שחזר ככל הנראה מבית הכנסת ואמר לי שבכיכר של נווה עובד, מישהו הזיז את השלטים. הוא אמר את זה מבלי ח"ח להביע תרעומת על כך שיש מי שעובד בשבת אלא מתוך כוונה אמיתית של הבעת עזרה.

    היה במפגש הזה אישוש למה שחשבתי והבעתי לגבי הסבלנות והסובלנות שבה מתקבלים פה אירועים ופעולות.
    זה בעיני אחד הדברים היחודיים לאנשי המקום, ותיקים וחדשים כאחד.

  13. דני הגיב:

    אני אהבתי מאד את הסדנאות ואוירת הנתינה המדהימה שהיתה בהן והמופע של הוארד היה אחלה מתנה לשבת,אבל היו כה הרבה "ממתקים" שהיה קשה לבחור ולא הגעתי לאף אמן לביתו. אשמח מאד אם תהיה אפשרות לדרך האמן כל השנה כלומר לבקר אצל כאלה שרציתי ולא הספקתי.חושבת שטוב שהתחשבנו בדתיים נכון לעכשיו. לגבי הנושא של תמיכת המועצה אפשר לעשות חשבון כלכלי האם זה השתלם בסופו של דבר. בהצלחה לאמנים ולמארגנות בהמשך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s