תובנות על מלחמה 1

רוחות רעות עוברות על הארץ. חום יולי אוגוסט הגיע והכל מתקרב לנקודת רתיחה. כדור האש הולך ומתהווה, הולך ומתעצם וסופו שיכלה, ואין מבדיל בין דם לדם.

לפתחו של הר געש יורה לבה אנו שוכנים, לא מהיום אלא מקדמת דנא. קין והבל, עשיו ויעקב, יצחק וישמעאל, שמשון ופלשתים. לנצח אנו אוכלים חרב. ובעת החדשה: 130 שנות ציונות ודומה שבכל חום יולי אוגוסט, ולפעמים גם ביוני, ובמאי ובאוקטובר אנו ניצבים בפני כדור אש חדש שהולך ומתגלגל ומחריב כל ניסיון לייצר איזו שפיות.

שכן אולי אין כאן שפיות במקום הזה שניצב לו בצומת של שלוש יבשות, שמאז ומעולם היווה מוקד לעלייה לרגל ולעלייה על המוקד ועל הצלב, שנהרות של דם זרמו בו והרוו את אותה אדמה קדושה שהזיזה הצידה את קדושת האדם. שהרי אין מבדיל בין דם דם, ובכייה של אם נשמע אותו דבר בכל שפה, וקול שברון ליבו של אב מהדהד מסוף העולם ועד קצהו.

והיכן הנביאים שמשותפים לכל הדתות, והיכן אותו דבר ערטילאי שהס מלהזכירו בימים שהאש מאכלת כל חלקה טובה, אותו ביטוי הנמצא בבסיס האיסלאם ומסיים את הקדיש. הקדיש שנשמע אתמול מעל שלושה קברים צעירים ורעננים שנחפרו באותה אדמה טובה שיכולה ומצמיחה גפנים וזיתים שיש מי שעולה עליהם ומכרית. והיכן בכלל אותו עושה שלום במרומיו, האם ברח לגמרי מהלבבות, ואותו אללה כביר, האם אפשר לשרתו רק על ידי נקמת דם.

רוחות רעות מנשבות על הארץ הזאת, ארץ שיכולה להיות זבת חלב ודבש, ארץ שגדולים הם מאהביה, וסייריה, ארץ של רועי צאן שמכירים כל שעל ויודעים היכן לקבור גופות של נערים תמימים שיימצאו על ידי סיירים אחרים שהגיעו אליה אחרי אלפיים שנות ורוצים לחדש את ימיה כקדם.

רוחות רעות מנשבות על הארץ הזו שיודעת להצמיח שאלות הרבה ותשובות כמעט אין. ארץ של ים ומדבר והר ושדה, ארץ של שני עמים האוהבים אותה אהבה עזה כמוות, אהבת דמים.

ארץ שיודעת להצמיח בתי כנסת, מסגדים וכנסיות וחיטה ושעורה ותגי מחיר ושנאת חינם ומוות ושכול וקולות נהי ושבר ובכי. ארץ שכל אוהביה יודעים היטב שלו רק נניח את המאכלת וניקח את החרמש ואת המזמרה,את זרעיה נוכל להצמיח באדמתה, פרי מגדים. לנו, לבנינו לבנותינו, לנכדינו ונכדותינו.

מים לא יכבו את הרוח השורפת הזו, ורוח רק תביא עוד אפר ואבק והאדמה רק תלבה אותה שכן היא היא היוצרת. רק חווה ובנותיה. רק האמהות, יולדות ומביאות החיים, אלו שברחמן נושאות את פאר היצירה, הן בעלות הרחמים.

כל שנותר לי לשאת תפילה שקולן של בעלות הרחמים, אלו שנלקח מהן היקר מכל, אלו שעומדות שבורות ורצוצות אלי קבר בניהן ובנותיהן ונושאות קולן בגאווה ובחוזק ובאצילות אין קץ, שקולן יישמע מקצה הארץ ועד קצה. שיקרא די, לא עוד.

ואנו נעמוד מאחור ונתפלל בדומיה, בכל שפה, שהעושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועל כל היושב בארץ הזו שכן רווינו. גדשה סאתנו ויבש מקור דמעתנו. קצנו בחרב.
______________________________

פורסם במקור בפייסבוק ב-2/7/14, לאחר רצח שלושת הנערים, נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגילעד שאער ז"ל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s